הע"ז 3871-05-12 מדינת ישראל נ' נעמי - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 26.11.14, הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 + (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק") והעסקת עובד זר ללא היתר לפי סעיף 1 יג, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א 1991.

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען, כי העסקת עובד זר הינה עבירה חמורה אשר הוכרה בפסיקת בתי המשפט כמכת מדינה וכי על מנת למגר אותה יש להשית קנסות משמעותיים כי להרתיע אחרים.

במקרה דנן, מדובר בהעסקה של שני עובדים זרים, שלנו בבית הנאשמת במשך שנה והועסקו על ידה כפעמיים בשבוע כל אחד בתמורה למגורים. עובדים אלה נכנסו לישראל עם אשרת עבודה בענף הסיעוד, כאשר במועד הביקורת ברשות העובד היתה אשרה בתוקף וברשות העובדת לא היתה אשרה כלל.

מתחם הענישה ההולם בעבירות מסוג זה הוא הרף התחתון שעומד על 50% מגוב הקנס המקסימלי, קרי 29,200 ₪ לכל עובד והרף המקסימלי מצוי בשיעור של 80% מהקנס המקסימלי.

בהתחשב בנסיבותיה של הנאשמת קרי, גילה נסיבות אישיות ואחרות, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת קנס ברף הנמוך בלבד ולחייבה לחתום על על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בעתיד.

ב"כ הנאשמת טענה כי הנאשמת הנה אלמנה בת מעלה מ- 70, שהיתה אחות סיעודית וללא עבר פלילי כלשהו. לאחר מות בעלה, חשה בדידות עצומה ואספה אליה של שני העובדים, שהנם בעל ואישה, על מנת להפיג את בדידותה. הם עזרו לה במשק הבית בתמורה להלנתם והמניע לא כלכלי. למעשה, זוג העובדים היה יוצא מידי בוקר לעבודה במקום אחר וחוזר ללון בביתה.

עוד טענה כי העובדת הזרה נותרה בישראל לאחר שפגה אשרת השהייה שלה בשל העובדה שהיתה הרה וגם מבחינה רפואית לא יכלה לצאת את גבולות הארץ וכי הנאשמת סייעה לה בכל הבדיקות. לפיכך, יש במקרה זה אלמנט הומניטרי שעומד בלב התיק, מלבד הרקע והנסיבות, כאמור לעיל.