הכרעת דין 2353-09-10

1.בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב -1982, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. לנאשם יוחסה עבירה של העסקה שלא כדין; עבירה על הוראות סעיפים 2 (א) (1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

2. על פי כתב האישום, בתאריך 4/1/04 במסגרת ביקורת שערכה משטרת ההגירה במעדנייה שהנאשם ניהל, ברחוב החלוץ 102 בבאר שבע (להלן: "החנות"), נמצאה מאחורי דלפק החנות עובדת, אשר הועסקה על ידי הנאשם, וזאת שלא על פי היתר כדין. העובדת לא היתה אזרחית ישראל או תושבת בה, ולא היתה רשאית לעבוד אצל הנאשם.

3.         הנאשם כפר באישום, ועל כן נשמעו הוכחות בתיק. לאחר קיום מסכת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

4.          מטעם המאשימה העידו: מר גיל לוי - מפקח במאשימה, מר יוסי שבת– מפקח במאשימה, מר ישי פז – מפקח במאשימה, מר ארביב שלום – מיופה כוח של בעל הנכס, ורס"ר אברמוב יצחק – שוטר משטרת ההגירה.

           מנגד העיד הנאשם.

5. להלן נפרט את התמונה העובדתית כפי שעלתה מן העדויות, ולאחר מכן נפרט התייחסותלעדויות שנשמעו ולראיות שהוגשו.

בפתח הדברים אציין, כי עדות הנאשם היתה מהימנה עליי. הנאשם העיד עדות כנה ואמיתית, והתרשמתי כי הוא תיאר דברים כהווייתם. הנאשם העיד תוך שהוא משיב על כל שאלה שנשאל, וזאת באופן מלא ומפורט, בלא כחל ושרק. מנגד, לא היתה בידי המאשימה כל עדות או ראיה הקושרת את הנאשם לעבירה הנטענת, והכל כפי שיפורט להלן.

6.ראשיתה של הפרשה ביום 4/1/04, שאז ניהל הנאשם את החנות, שהיתה בבעלותו יחד עם שותף. רס"ר אברמוב הגיע לחנות לאחר שקיבל מידע, שלא ברור מה מקורו, ובחנות מצא לדבריו את העובדת נשוא כתב האישום. העובדת לא עבדה בחנות, אלא שהתה שם. העובדת נעצרה, ונלקחה למתקן החזקת שוהים בלתי חוקיים. בדו"ח פעולה שרשם רס"ר אברמוב בזמן אמת, נרשם כי העובדת מסרה לו שהיא תיירת, וכן נרשם כי היא אספה את הציוד שלה מכתובת מגוריה ומסרה לו את דרכונה. בדו"ח פעולה זה לא הזכיר רס"ר אברמוב את הנאשם כלל.

יומיים לאחר מכן, נחקרה העובדת ומסרה הודעה למפקח יוסי שבת.

 בהודעה זו לא מסרה העובדת דבר הקושר את הנאשם להעסקתה, ויותר מכך; העובדת מסרה כי המעביד שלה היה מר טוקר ולדימיר בחנות מעדניית מוצרי בשר דניאל, ברחוב החלוץ 106 באר שבע, והוסיפה כי עבדה אצלו עד יום 16/4/03. היא מסרה במפורט את ימי עבודתה ושעות עבודתה, את השכר שקיבלה, ועוד הוסיפה פרטים רבים לגבי מר טוקר ולדימיר. מהודעה זו ברור, כי העובדת לא מסרה את שמו של מר טוקר כדי לחמוק מאחריות, אלא להיפך, היא הודתה כי עבדה אצלנו ובכך הפלילה עצמה, והיא אף מסרה פרטים רבים אודותיו, דבר המלמד כי אכן עבדה אצלו.

כך או כך, שמו של הנאשם לא עלה כלל בדברי העובדת.