הע"ז 20389-10-15 מדינת ישראל נ' שחר ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 12.01.16, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

ביחס לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי, הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסדר טיעון סגור, לפיו יוטל על כל אחד מהנאשמים קנס של 2,500 ₪, ובסה"כ - 5,000 ₪. בעניין זה טענו כי הסדר זה הושג לאור המצב המיוחד של אחד מבני המשפחה וכי בנסיבות אלה, מדובר בקנס ראוי למרות שהוא נמוך מהקנס המנהלי.

אציין, כי לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובנסיבות העניין, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים, ובהתאם אליו, לגזור על כל אחד מהם בגין העסקה ללא ביטוח רפואי, קנס בסך 2,500 ₪ (סה"כ – 5,000 ₪).

ביחס לעבירה של העסקה שלא כדין, כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש באופן חופשי.

ב"כ המאשימה טען כדלקמן:

• כי העבירות שביצעו הנאשמים נעברות לרוב ע"י אוכלוסייה בגירה, נורמטיבית ביסודה ומרקע סוציואקונומי מסוים אך עדיין האכיפה מסתבר אינה מרתיעה דיה, בענייננו, בוצעה העבירה בסוף 2014 כאשר לפחות כ-4-5 שנים לפני כן כבר ניתנו מאות של גזרי דין על עבירות של העסקת עובד זר שלא כדין, בכלל ובהעסקה במשק בית בפרט, נעשו לכך פרסומים בכל אמצעי התקשורת;

• כבר נקבע במספר רב של פסקי דין שהעסקת עובד זר שלא כדין, ובפרט במשק בית, מהווה מכת מדינה שפוגעת באפשרות התעסוקה של הישראלים כאשר המדינה אינה מעניקה אשרות כניסה לעובדים זרים באשרות משק בית אלא רק בתחומים ספציפיים, חקלאות, סיעוד, תעשיה וכו'; עוד נקבע בפסיקה שעבירה של העסקת עובד זר יש לה מניע כלכלי מובהק ועל מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית העונש מחייב הטלת סנקציה כלכלית אשר יש בה ליצור הרתעה ולהפוך את העבירה ללא כדאית. עבירות על חוק עובדים זרים הוגדרו כעבירות חמורות בעלות השלכות חברתיות ומוסריות, אמנע מהזכרת פסקי דין החוזרים על עצמם;

• על כל אחד מהנאשמים חל תיקון 15 לחוק עובדים זרים משנת 2012 המחייב עונש מינימום 10,000 לכל אחד לגבי עבירה של העסקה שלא כדין;