הע"ז 11525-10-14 - פסקדין

1.כנגד מר יוסף שוורץ (להלן – הנאשם) וגב' הלה שוורץ (להלן – הנאשמת) הוגש כתב אישום יזום בגין העסקה שלא כדין, עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – החוק).

2.עובדות כתב האישום –

א.במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הנאשמים החזיקו והשתמשו בנכס המצוי ברחוב החורשה 28 בעומר (להלן – הנכס).

ב.ביום 28.12.2010, בשעה 9:00 או בסמוך לכך, בביקורת של פקחי רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול בנכס, נמצאה העובדת Leonida Gajo (להלן – העובדת).

ג.במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, העובדת לא הייתה אזרחית ישראלית או תושבת בה ולא הייתה היא רשאית לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשמים בפרט.

ד.הנאשמים העסיקו את העובדת בעבודות משק בית שלא על פי היתר כדין.

3.בדיון שהתקיים ביום 14.6.2015 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום, ללא שנוהל הליך הוכחות, וביקשו כי בית הדין ימנע מהרשעתם ותחת זאת יורה על קבלת תסקיר מבחן.

4. בהכרעת הדין מיום 25.10.2015, נדחתה בקשת הנאשמים והם הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום –

"סוג העבירה אינו מאפשר, בנסיבות העניין, להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה, לרבות האפקט ההרתעתי ועל כן נדחית בקשת הנאשמים לקבלת תסקיר מבחן לצורך הימנעות מהרשעה"

5.טיעוני המאשימה לעונש –

א.ענף "משק הבית" בו הועסקה העובדת אינו נמנה על רשימת הענפים בהם ניתן לקבל היתר להעסקת עובדים זרים, וזאת מהטעם שלא מתקיים בענף זה מחסור בכוח אדם.

ב.התוצאה הישירה של גידול במספר העובדים הזרים הלא חוקיים בארץ היא פגיעה בכלכלה הישראלית ובאזרחיה.

ג.להעסקת עובד זר באופן בלתי חוקי יש אלטרנטיבות אשר אינן מחייבות את המעסיק להישאר ללא עובד. כך, יכול המעסיק להעסיק עובד ישראלי שאינו דורש ברישיונות. הברירה, אם כן, היא בידי המעסיק האם לבחור במסלול העסקה חוקי או במסלול בלתי חוקי.

ד.הנאשמים לא הצביעו על נסיבות לאורן היה צורך להעסיק דווקא עובדת זרה, ולא הראו כי לא הייתה קיימת חלופה חוקית בת השגה.

ה.העבירות מושא כתב האישום הן עבירות שקשה לאכוף שכן הן "עבירות סמויות מן העין".

ו.העסקת עובדים זרים במשק בית הפכה למכת מדינה המקשה על המשק הישראלי ופוגעת באינטרס הציבורי והיא משיאה למעסיקים תועלת של ממש כאשר את המחיר משלם, כאמור, הציבור.

ז.לטענה כי הנאשם לא היה מעורב בהעסקת העובדת - הנאשם הוא שנכח במהלך הביקורת, זיהה את העובדת בשמה, הודה כי העסיק את העובדת במשך כ-5 שנים, ידע למסור פרטים על תנאי העסקתה, ידע למסור פרטים באשר למקום מוצאה של העובדת ופרטים על מעסיקיה הקודמים, ציין כי היא מקבלת ממנו הוראות, הודה כי העובדת לנה בביתו וכן הודה שהוא משלם לעובדת סכום של 1,100 $ בחודש במזומן ללא תלוש שכר. עוד מסר הנאשם, כי העובדת בוטחה בביטוח רפואי דרך החברה שבבעלותו, כי אין לו היתר העסקה וכי ידוע לו כי מדובר בעבירה.

צא ולמד, כי מכל המקובץ לעיל, מעורבותו של הנאשם בהעסקת העובדת לא הסתכמה בתשלום בלבד.