העליון: חלק מבעלי המניות של פרי העמק התעשרו שלא כדין וייאלצו להשיב לה כספים

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות) מיום 29.8.2007 בת.א. 1952/00, ולפיו נדחתה תביעתה הכספית של המערערת.

העובדות הצריכות לעניין

1.        במועדים הרלוונטיים להליך זה, חברת פרי העמק (שימורים וקפואים) 88 בע"מ (להלן: פרי העמק) הייתה חברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב (להלן: הבורסה).

           בשנת 1996 רכשה המערערת 58% מהון המניות המונפק של פרי העמק. בהמשך, ביום 6.3.1997, נחתם בין המערערת למשיבים הסכם מפורט אשר נועד להסדיר את היחסים ביניהם לאור הסכמים משנת 1996 בין המערערת למשיב 1 הנוגעים לרכישת מניות בפרי העמק, להשקעות בה ולמתן ערבויות הדדיות ביחס להתחייבויות פרי העמק  (להלן: הסכם מרץ).

           על-פי הסכם מרץ, נמכרו למשיבים 10% מהמניות שהוחזקו על-ידי המערערת תמורת סך של 822 ש"ח. כמו-כן הוסכם על המחאת זכויותיה של המערערת בגין הלוואת בעלים בסך של 992,000 ש"ח; על השתתפות המשיבים כערבים בשיעור של 10% מכל ערבות שנתנה המערערת; ועל השתתפות של המשיבים בכל השקעה בפרי העמק או בהשקעות אחרות הקשורות בפרי העמק שתחליט המערערת לבצע, בשיעור של 10% מגובהן.

           בהסכם מרץ נקבעו מספר הוראות באשר למניות שנרכשו, ובכלל אלה ההוראות הבאות: כי במהלך תקופת ההסכם לא יוכלו המשיבים להעביר, למכור או לשעבד את המניות שרכשו אלא בכפוף להסכמת המערערת, וכי אם המערערת תתקשר בהסכם למכירת מניותיה בפרי העמק, היא תוכל להורות למשיבים למכור את מניותיהם באותם תנאים בהם היא מוכרת את מניותיה. נקבע כי הוראות אלה תקפות כל זמן שהסכם מרץ עומד בתוקפו.

           עוד נקבע בהסכם מרץ כי כל עוד מחזיקה המערערת 10% מהונה המונפק של פרי העמק, כל העברה של המניות שנרכשו על-ידי המשיבים תהיה כפופה לזכות סירוב ראשונה של המערערת, לפיה על המשיבים להציע מניות שהם מבקשים למכור למערערת תחילה, באמצעות הודעה בכתב בה יפורטו מספר המניות המוצעות, סוגן והמחיר הנדרש, כאשר נקבע כי ככל שברצון המשיבים למכור את המניות בבורסה, מחיר מכירת המניות יהיה המחיר הממוצע בו נסחרו מניות פרי העמק בבורסה בשבעת ימי המסחר שקדמו למשלוח ההצעה. לאחר קבלת ההצעה עומדים למערערת שבעה ימים למסור הודעת קיבול להצעה כאמור. נקבע כי זכות הסירוב הראשונה תעמוד בתוקפה גם לאחר תום תקופת הסכם מרץ או פקיעתו של ההסכם.

           במהלך חודש מרץ 1997 רכשו המערערת והמשיבים עוד 24% ממניות פרי העמק. בהתאם להסכם מרץ, שיעור השקעתם של המשיבים עמד על 10% מכלל ההשקעה.

           לבקשת המשיבים, במהלך חודש ינואר 2000 פנה רואה החשבון של פרי העמק למערערת ומסר כי המשיבים מבקשים כי המערערת תקנה את מניותיהם. פרטיה של הצעה זו, כמו גם תגובת המערערת שנויים במחלוקת בין הצדדים. יחד עם זאת אין חולק כי הצעה זו נמסרה בעל פה.

           ביום 8.2.2000 פרסמה פרי העמק דיווח מיידי בבורסה (להלן: הדיווח המיידי) לפיו המערערת סיכמה עם מבטח שמיר נכסי נדל"ן בע"מ (להלן: מבטח שמיר) על מכירת 85% מההון ומהשליטה בפרי העמק תמורת סך של 10,000 ש"ח ותמורת התחייבות מבטח שמיר ליטול על עצמה התחייבויות שונות של פרי העמק. עוד נמסר כי מבטח שמיר תרכוש ציוד ונכסים מהמערערת בהיקף של כ-10.3 מיליון דולר. כן נמסר כי השלמת העסקה כפופה לבדיקת נאותות ולקבלת האישורים הנדרשים (להלן: עסקת מבטח שמיר).

           בימים 9.2.2000 ו-10.2.2000 מכרו המשיבים בבורסה את מניות פרי העמק שהיו בבעלותם (להלן: המניות). ביום 15.2.2000 מסרו המשיבים למערערת הודעה כי מכרו את מניותיהם, אז הגישה המערערת בקשה למתן צווי מניעה זמניים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בש"א 4736/00), ובפרט למתן צו שיורה למשיבים להימנע מכל דיספוזיציה במניות. בקשה זו נמחקה ביוזמת המערערת מאחר שהתברר כי המניות כבר נמכרו.  

           ביום 8.3.2000, הודיעה מבטח שמיר על ביטול העסקה עם המערערת.

טענות הצדדים בפני בית המשפט המחוזי

2.        ביום 5.6.2000 הגישה המערערת תביעה כנגד המשיבים, בה טענה כי מכירת המניות נעשתה תוך הפרת התחייבויות המשיבים על-פי הסכם מרץ - הן התחייבותם לקבל את הסכמת המערערת קודם למכירת המניות והן התחייבותם לייתן זכות סירוב ראשונה למערערת. בהתאם, תבעה המערערת כמחצית מהתמורה שהתקבלה אצל המשיבים בגין מכירת המניות, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף, תבעה המערערת השבת סך של 865,000 ש"ח אותו שילמה המערערת למשיבים בשמה של פרי העמק.

           מנגד, טענו המשיבים כי במועד מכירת המניות בבורסה כבר הייתה פרי העמק שלד בורסאי, ועל כן, נוכח השינוי המהותי בפעילות ובעסקי פרי העמק ובהתאם להוראות הסכם מרץ, ההסכם פקע ולא היה צורך בהסכמת המערערת למכירת המניות.

           עוד טענו המשיבים כי סירובה של המערערת להצעתם לרכישת המניות מלמד כי המערערת זנחה את זכות הסירוב הראשונה שהייתה נתונה לה, וכי ניסיונה של המערערת לכפות על המשיבים את מכירת מניותיהם במסגרת עסקת מבטח שמיר כך שהיו מקבלים סך של 900 ש"ח בלבד, עולה כדי קיפוחם ומהווה הפרת חובתה של המערערת לנהוג בתום-לב, ועל כן היא מנועה מלתבוע אותם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי קבע כי זכות הסירוב הראשונה שהייתה נתונה למערערת על-פי הסכם מרץ עמדה בתוקפה במועד מכירת המניות על-ידי המשיבים, וכי המשיבים הפרו את התחייבותם למתן זכות הסירוב הראשונה.