העליון הקל בתנאי השחרור של אישה המוחזקת במשמורת בשל שהייה לא כדין בישראל - פסקדין

השופט ח' מלצר:

1.             זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כב' השופטת ר' אבידע), בערעור מינהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין, בגדרו נקבע כי המבקשת תשוחרר ממשמורת בכפוף לתנאים מסוימים, הכוללים, בין היתר, הפקדה כספית והמצאת ערבות עצמאית וערבויות מאת שני תושבי המדינה. הבקשה שבכאן מכוונת כנגד התנאים הכספיים שנקבעו בפסק הדין, אשר לטענת המבקשת יש בהם כדי לסכל את אפשרות שחרורה, שכן אין בידה לעמוד בתנאים המחמירים הללו. במהלך הטיפול ב-בר"ם התעוררה גם מחלוקת לגבי המסמך שהמבקשת נדרשת לחתום עליו על פי פסק הדין, ולעניין זה נתייחס בפיסקאות 8, 15 ו-16 שלהלן.

           עתה נציג את הנתונים הרלבנטיים להכרעה בבקשה זו.

2.             המבקשת נכנסה לישראל בתאריך 16.3.2009 עם בעלה ובנה (הגם שלשיטת המשיבים - טענת הנישואין, או ההורות לא גובתה במסמכים כלשהם מצידה). עם כניסתם נעצרו השלושה ומאז הם הוחזקו במתקני כליאה שונים (האב בכלא רמלה והאם ובנם המשותף במתקן קציעות)- כמעט שנתיים ימים. המבקשת טענה עם מעצרה כי התגוררה מאז ילדותה בעיר קאסלה שבסודאן ומשם הגיעה לישראל. בתאריך 19.3.2009 הוצא למבקשת צו הרחקה והוחלט להותירה במשמורת עד להרחקתה בפועל בישראל. בצו ההרחקה צוין כי מקום לידה ואזרחותה אינם ידועים. בבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין - נערכו, לאחר הוצאת צו ההרחקה, מספר דיונים בעניינה של המבקשת, אשר בעקבותיהם נערך למבקשת שימוע נוסף על ידי הממונה לביקורת גבולות ואז הוחלט לציין רישומית כי המבקשת נולדה באתיופיה וכי היא אזרחית אתיופיה.

התפתחות נוספת אירעה בתחילת שנת 2010, כאשר המוקד לסיוע לעובדים זרים פנה למשרד הפנים בבקשה כי תיבחן בקשת המבקשת למקלט בטענה שהיא אריתראית. בתאריך 4.3.2010 נערך למבקשת ראיון באמצעות היחידה לטיפול במבקשי מקלט, ה-RSD, במסגרתו היא טענה כי היא אזרחית אריתריאה ואיננה יכולה לחזור לשם.

3.             בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין החליט בתאריך 23.11.2010 על אישור צו המשמורת ללא שינויים, בקבעו כי המבקשת מזוהה כנתינת אתיופיה ואיננה מוכנה לשתף פעולה לצורך חזרתה למדינת מוצאה. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע.

4.             לאחר הגשת הערעור שוב נערך למבקשת ראיון עם נציג יחידת ה-RSD, בנוכחות בא-כוחה ובו חזרה על עיקרי גרסתה הנ"ל. בינתיים, בעלה ובנה של המבקשת שוחררו ממשמורת, על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעקבות ערעור מינהלי שהגישו, בתנאי שיפקידו 7,000 ש"ח במזומן וימציאו כתב ערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח מאת תושב ישראל. יצוין כי פסק דין זה ניתן בתקופת שביתת הפרקליטים ובין הנימוקים לו צוינה גם עובדת אי התייצבות נציגי המדינה לדיון.

5.             בית המשפט הנכבד קמא - לאחר שמיעת ערעורה המינהלי של המבקשת -  החליט לקבלו, בציינו שני טעמים עיקריים לכך:

ראשית, לא ברור שהמדינה עשתה מצידה את כל הנדרש והניתן כדי לבצע את ההרחקה של המבקשת. נוכח עובדה זו ובשים לב לאורך תקופת המשמורת של המבקשת - המשך החזקתה של המבקשת במשמורת הינו בלתי מידתי וחסר תועלת.

          שנית, בעלה ובנה של המבקשת שוחררו והיא הסכימה להתחייב לעזוב את הארץ בהתאם לצו הרחקה. גם בשל נסיבות אלה, המשך החזקתה של המבקשת במשמורת איננו מידתי.

          בית המשפט הנכבד קמא קבע איפוא כי המבקשת תשוחרר בתנאים הבאים:

(א) חתימה על מסמך שבו תתחייב לעזוב את הארץ מכוח צו ההרחקה, או מכוח החלטה אחרת שתחייב אותה לצאת את המדינה, או על כל מסמך אחר, כפי שתידרש לחתום על ידי המדינה.

(ב) מסירת כתובת מגורים קבועה למשיבה.

(ג) התייצבות במשרדי משטרת ההגירה בחולון בכל יום שני בשבוע.    

(ד) להבטחת קיום התנאים הנ"ל תפקיד המבקשת סכום של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט וכן תמציא ערבות עצמית וערבות של שני תושבי המדינה בסך 45,000 ש"ח כל אחד.

          בית המשפט הוסיף והסביר כי תנאי ההפקדה והערבויות נקבעו, כפי שנקבעו, גם בשים לב להצהרות המבקשת בעבר בחקירות שנערכו לה על ידי יחידת ה-RSD, המעוררות חשש מפני קשיים שהיא עלולה להערים בדרך לאיתורה.

6.             על פסק דין זה מתבקשת עתה רשות הערעור. המבקשת טוענת בבקשתה כי הערבות במזומן, אשר הופקדה לצורך שחרור בעלה ובנה ממשמורת צריכה לשמש כערבות אשר משרתת גם את שחרורה שלה, שכן למבקשת אין כל אפשרות לגייס את הסכום הנדרש בפסק הדין, מעבר למה שהצליח בעלה ללוות. המבקשת מוסיפה וגורסת כי התנאים הכספיים שהושתו בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא הם מכבידים ומסכלים בפועל את אפשרות שחרורה. עוד נטען בבקשה כי מאז שוחרר הבעל ממשמורת הוא לא קיבל עדיין את האשרה שאמור היה לקבל ואיננו יכול לעבוד וגם בכך נמנעת ממנו האפשרות לחסוך מעט כסף לשם שחרורה של אשתו (הגם שלא היה מצליח בכל מקרה לעמוד בתנאים הכספיים שנקבעו). בהקשר זה מציינת המבקשת עוד כי בעלה הגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין אי-קיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעניינו, וזו תלויה ועומדת.

7.             בתשובתם לבקשה ציינו המשיבים כי תנאי ההפקדה והערבות נקבעו על ידי בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים בבאר שבע, בשים לב לנסיבות העניין ונוכח התבטאויות שונות של המבקשת בעבר, ויש בתנאים אלה לגישתם, כדי להבטיח את יציאת המבקשת מן הארץ ואת שיתוף הפעולה שלה עם רשויות ההגירה לשם הרחקתה. עם זאת, לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ובפרט בהודעתו של בא-כוחה של המבקשת בדיון שנערך בפני בית המשפט הנכבד קמא בתאריך 13.1.2011, לפיה תתחייב המבקשת לעזוב את ישראל לכל מדינה שלגביה יתייחס צו ההרחקה -המשיבים מסכימים להפחית את סכומי הכסף הנקובים בפסק הדין, כך שסכום ההפקדה של המבקשת יועמד על 7,000 ש"ח במקום 10,000 ש"ח וכי סכום ערבות צד ג' יועמד על 20,000 ש"ח. עוד הבהירו המשיבים בתשובתם כי המסמך שעליו נדרשת המבקשת לחתום כתנאי לשחרורה ממשמורת הוא טופס בקשה לתעודת מעבר לאתיופיה, וכן התחייבות לעזוב את ישראל תוך 14 ימים מיום הנפקת תעודת המעבר. המשיבים הוסיפו ועדכנו כי נכון לתאריך 1.2.2011, המבקשת סירבה לחתום על המסמכים האמורים.

8.             בעקבות הודעת המדינה ונכונותה להפחית את הסכומים שנקבעו בבית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים, ביקשתי את תגובת המבקשת. בהודעתה מסרה המבקשת כי אין בידה להפקיד אפילו סכום מזומן שהוא נמוך משמעותית מזה שנקבע על ידי בית המשפט המינהלי הנכבד. המבקשת חוזרת וטוענת כי יש להתחשב בערבויות הכספיות שכבר הופקדו לצורך שחרור בעלה ובנה הפעוט בן החמש. לגבי "הבהרת" המשיבים בנוגע למסמכים שעל המבקשת לחתום עליהם, נאמר כי אילוץ המבקשת לחתום על בקשה לתעודת מעבר לאתיופיה תגרום לה לוותר על זכותה שבדין - להיאבק בהחלטת הרשות בעניינה בהקשר לבקשתה למקלט בארץ בטענה שהיא אריתראית (החלטת יחידת ה-RSD). אשר להסתמכות המשיבים על הודעתו של בא-כוח המשיבה בישיבה מתאריך 13.1.2011, לפיה המבקשת תתחייב לעזוב את ישראל לכל מדינה שלגביה יתייחס צו ההרחקה - מסביר בא-כוח המבקשת כי התחייבות זו ניתנה בתנאי שיתאפשר למבקשת לממש את זכויותיה בדין, קרי - לעתור כנגד ההחלטה שלא להכיר בה כמבקשת מקלט.