העליון הפחית את עונשם של הנאשמים בגרימת חבלה חמורה. - פסקדין

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-צ' צפת) בתפ"ח 994/04 מיום 15.3.2011, במסגרתו הושתו על המערערים - לאחר שהורשעו, על ידי בית משפט זה במסגרת ערעור שהגישה המשיבה על זיכויים, בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ובעבירה של גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק - מאסר עולם שירוצה במצטבר ל-15 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרם; וכן פיצוי לטובת משפחת המנוחה בסך 258,000 ש"ח כל אחד.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.       אישום ראשון; המערערים, יחד עם אחרים, היו מסוכסכים עם קבוצת עבריינים, באשקלון שכללה בין היתר את שלום דומרני, בקשר לשליטה על גניבת חול באזור אשקלון. בחודש אפריל 2003, המערערים, ביחד עם יוני צפיר, החליטו להרוג את דומרני ולצורך כך קשרו קשר עם קבוצת עבריינים ממרכז הארץ, אשר כללה גם את ירון סנקר וצ'רלי שטרית. בחודשים אפריל ומאי 2003, נפגשו המערערים ויוני עם חברים בקבוצת העבריינים בדירה באשקלון והצטיידו באקדחים, כאשר חלקם קיימו תצפיות על דירתו של דומרני בזמן ששהה במעצר בית. ביום 2.6.2003, הגיע המערער 2, ישראל גנון, ביחד עם סנקר לבניין בו גר דומרני כאשר הם מחופשים ונושאים אקדחים עם משתיקי קול, והמערער 1, מאיר ז'אנו, הסתתר מאחורי בלוני גז בבניין ממול כשהוא חמוש באקדח. לאחר שסנקר קיבל דיווח כי שי בן אמו, חברו של דומרני, הגיע לדירתו של דומרני, עלו גנון וסנקר לקומה הראשונה בכוונה לעצור את דומרני בעודו נוסע במעלית הבניין ולירות בו כשדלת המעלית תיפתח. כשדלת המעלית נפתחה הבחינו גנון וסנקר בבן אמו וכששאל למעשיהם ירה בו סנקר שלושה כדורים וגנון כדור אחד. גנון וסנקר נמלטו מהמקום עם אחרים וביניהם ז'אנו. כתוצאה ממעשיהם נגרמה לבן אמו חבלה חמורה.

          משכך הואשמו המערערים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק; ובעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1)-(2) לחוק.

2.       אישום שני; בחודש יולי 2003, קשרו המערערים קשר עם יוני ואחרים להרוג את דומרני ומי שיימצא ביחד איתו. ביום 20.7.2003, הצטיידו ז'אנו וגנון ברובה מסוג גליל והמתינו ברכבם מחוץ לאשקלון כשהם ממתינים לדיווח מהקושרים האחרים ביחס לתנועותיו של דומרני. בסביבות השעה 22:20 קיבלו ז'אנו וגנון דיווח שדומרני נוסע עם אחרים ברכב שמוכר למערערים לתוך אשקלון. כשהגיעו המערערים למקום לא מצאו את הרכב והחלו לחפש אותו. נהג אותו רכב, לאחר שנוסעיו לרבות דומרני ירדו, המשיך בדרכו ואסף את שקד שלחוב (להלן: המנוחה) ודנית שמש מביתה של דנית. המערערים הבחינו ברכב ברחוב מנחם בגין באשקלון בשעה 22:52 וסברו כי דומרני נמצא בו, וכאשר נסעו במקביל אליו ירה ז'אנו באמצעות הרובה שהחזיק צרור יריות אל תוך הרכב בכוונה להרוג את היושבים בו. כל יושבי הרכב נפגעו, כאשר המנוחה מתה מפצעיה לפני שהגיעה לבית החולים. המערערים נמלטו מהמקום.

לכן, הואשמו המערערים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק; ובעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1)-(2) לחוק.

הכרעת הדין

3.       כאמור, בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מיום 30.4.2009, זיכה את המערערים משני האישומים נגדם פה אחד מחמת הספק. על פסק הדין הגישה המשיבה ערעור לבית משפט זה, וביום 2.12.2010, במסגרת ע"פ 5002/09 (השופטים א' לוי, ס' ג'ובראן ו-י' עמית), התקבל הערעור כך שהמערערים הורשעו במיוחס להם באישום השני. נקבע כי התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לשם גזירת הדין.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

4.       בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר נפגע עבירה ביחס למשפחתה של המנוחה. בית המשפט המחוזי ציין כי עולמם של כל בני משפחת המנוחה חרב עליהם. בית המשפט הדגיש את העובדה כי המנוחה הייתה כבת 16 כשנרצחה וכי התמשכות ההליכים רק היקשתה על בני משפחתה להתמודד עם אובדנה. בית המשפט עמד גם על עברם הפלילי המכביד של המערערים. ז'אנו החל לעסוק בפלילים בשנת 1984 והורשע בעבירות חמורות תוך שהוא נשפט 11 פעמים לריצוי עונשי מאסר בפועל. לגבי גנון, ציין בית המשפט כי הוא הורשע לראשונה בשנת 1983 ומאז נשפט 10 פעמים נוספות בגין עבירות שונות, כאשר נגזרו עליו גם עונשי מאסר.

5.       בית המשפט המחוזי עמד על חומרתם הרבה של המעשים בהם הורשעו המערערים שהתאפיינו בתכנון מוקדם והצטיידות מראש בנשק מסוג "גליל". עוד הדגיש בית המשפט את תוצאותיהם הקשות של מעשי המערערים, השלכותיהם והנזק הרב שגרמו תוך נטילת חיי אדם וגרימת פציעה קשה לאחר. לעניין הטלת עונשים בחופף או במצטבר הפנה בית המשפט לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), וציין כי אמנם אין לגזור מספר עונשים ביחס לעבירות שבוצעו באותו מעשה, אלא שכשמדובר במספר מעשים ניתן לגזור עונש נפרד לכל מעשה. בית המשפט הפנה לסעיף 45 לחוק וציין כי בהיעדר קביעה מפורשת נאשם אכן יישא בעונשים שנגזרו עליו בחופף ולא במצטבר. עוד הפנה בית המשפט לפסיקתו של בית משפט זה, לפיה כאשר מבוצעות עבירות חמורות בנסיבות קשות הפוגעות באינטרסים מוגנים, ייתכן ויש מקום להשית ענישה מצטברת. בית המשפט המחוזי הטעים כי במקרה דנן קשה להפריז בתיאור חומרת המעשים ותוצאתם ולכן יש לגזור על הנאשמים עונשים שירוצו במצטבר. ביחס לשאלת הפיצוי, ציין בית המשפט כי יכולתו הכלכלית של נאשם אינה כובלת את ידיו של בית המשפט בבואו לחייב את הנאשם בפיצוי נפגע העבירה או משפחתו. עוד ציין בית המשפט כי אמנם יש לקחת בחשבון את הפגיעה בנפגע העבירה אך בהתחשב במאפייניו של הפיצוי בהליך הפלילי אין לפסוק את שיעור הפיצוי לו עתרה המשיבה. לאור כל האמור, השית בית המשפט המחוזי על המערערים את העונשים שפורטו ברישא.

תמצית נימוקי הערעור

6.        המערערים - באמצעות בא כוחם, עו"ד אבי חימי - טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשגזר עליהם עונש מאסר עולם במצטבר למאסר נוסף לריצוי בפועל. לטענתם המערערים, המעשים שבגינם הורשעו מהווים "מעשה אחד" כלשון סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי. המערערים מוסיפים וטוענים כי בית משפט זה הדגיש ביחס לסעיף 45 לחוק כי בתי המשפט יימנעו מלגזור עונשים במצטבר כאשר העבירות בהן הורשע אדם שלובות זו בזו ונובעות מתרחיש עובדתי משותף. המערערים טוענים עוד כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא התחשב בנסיבותיהם האישיות ובעובדה שריצוי המאסרים במצטבר תוביל לכך שלא ייצאו לעולם מבית הכלא. לכן, מבקשים המערערים להורות על ריצוי מאסרים בחופף ולחלופין להקל בעונש המאסר בפועל הנוסף שהושת עליהם.

7.        במסגרת תיקון לכתב הערעור, שהותר למערערים במסגרת הדיון לפנינו, הוסיפו המערערים וטענו כי בית משפט זה, שעה שהרשיע אותם במסגרת הערעור על זיכויים בבית המשפט המחוזי, ציין כי הם עברו שתי עבירות בלבד - רצח וגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה. ואולם, לטענת המערערים, בית המשפט המחוזי התייחס בגזר דינו גם לעבירה של קשירת קשר, שעה שהשית על המערערים עונש של 15 שנות מאסר במצטבר למאסר העולם שהושת עליהם. המערערים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשגזר עליהם עונש בגין עבירה שלא הורשעו בה.

תמצית נימוקי התגובה

8.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד הילה גורני - טוענת כי צדק בית המשפט המחוזי כשהשית על המערערים עונשי מאסר לריצוי במצטבר בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה. לטענת המשיבה, במקרה דנא יש צורך בהעברת מסר הרתעתי לפיו מעשי אלימות קשים אשר יש בהם כדי לסכן עוברי אורח תמימים הינם חמורים ביותר, ובמקרה בו נפגעו מספר אנשים בזירה, אף אם מבחינה עובדתית מדובר היה ב"מעשה אחד", הרי שיש מקום להשית עונשים נפרדים ומצטברים בגין הפגיעות השונות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין מקום להתערב בעונש שהשית בית המשפט על המערערים בגין עבירות של גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה וקשירת קשר, הן בשל העובדה שלטענתה בית משפט זה הרשיע את המערערים גם בעבירה של קשירת קשר והן בשל העובדה שגם אם הורשעו בעבירה של חבלה מחמירה בלבד, הרי שעונש מאסר של 15 שנים אינו מהווה חריגה ניכרת מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות, ובמיוחד לנוכח חומרת המעשים במקרה זה. לכן, טוענת המשיבה כי גם אם נפלה טעות בהתייחסותו של בית המשפט המחוזי לעבירת קשירת הקשר, הרי שמבחינה מהותית אין בטעות זו כדי להוביל להפחתת העונש שהושת על המערערים לריצוי במצטבר.

דיון והכרעה

9.        במקרה שלפנינו מתעוררות שתי שאלות: האחת, האם צדק בית המשפט המחוזי עת השית על המערערים עונשים נפרדים בגין עבירת הרצח ועבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה וקבע שאלו ירוצו במצטבר?; והשנייה, האם צדק בית המשפט המחוזי בקביעת גובה העונש הן לנוכח העובדה שלא הוצגו לפניו טיעונים לעונש לעניין העבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה והן לנוכח העובדה שהתייחס לעבירה שעל פניה נראה שהמערערים לא הורשעו בה?