העליון החמיר בעונשו של מורשע בשוד אלים של קשיש בקרית ים - פסקדין

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על קולת העונש שנקבע בעניינו של המשיב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) בת.פ. 17316-03-10 מיום 14.7.2010, במסגרתו הושתו על המשיב, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירה מבין העבירות שבביצוען הורשע, למעט עבירה של החזקת סכין, וכן כל עבירת רכוש שהיא פשע וכל עבירת אלימות פיזית שהיא פשע (לא כולל איומים) בתוך שלוש שנים; ארבעה חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בתוך שנתיים עבירה של החזקת סכין; ופיצוי לטובת נפגע העבירה בסך של 2,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום המתוקן

1.        ביום 1.3.2010 סמוך לשעה 04:30 הגיע המשיב (יליד 1989) לביתו של המתלונן (יליד 1931) בקרית-ים. המשיב קרע את רשת דלת הסורג של הדירה, לקח את מפתחות הדירה שהושארו במנעול שבצידה הפנימי של דלת הסורג ופתח את הדלת באמצעות מפתח. המשיב פתח גם את דלת הכניסה של הדירה במפתח והבחין במתלונן ישן במיטתו. המשיב יצא מהדירה, הלך לביתו אשר בסמוך למקום, הצטייד בסכין ובאזיקונים ושב לדירה כדי להתפרץ אליה בכוונה לבצע גניבה או פשע. המשיב ניגש למתלונן, שהתעורר בינתיים, איים על המתלונן באמצעות הסכין וסימן לו להושיט את ידיו לאחור ולאחר מכן אזק את ידי המתלונן באזיקונים. המשיב דחף את המתלונן לפינת החדר תוך שהוא מצמיד סכין לגבו וקשר את ידיו האזוקות של המתלונן לרגלו באמצעות אזיקון נוסף. בהמשך כיסה המשיב את ראשו של המתלונן באמצעות כובע צמר. המשיב גנב מהדירה כ-175 ש"ח, חלקם במטבעות וחלקם בשטרות. באותו מעמד דרש המשיב מהמתלונן 5,000 ש"ח תוך הצגת מצג שווא כאילו שותפו נמצא אצל בנו של המתלונן כשבידו אקדח והוא מכה אותו.

2.        המשיב איים על המתלונן, תוך שהוא מצמיד את הסכין לצווארו, כי עליו לשלם לו את הסכום הנדרש, היות ובנו אינו מוכן לשלם את הכסף למשיב ולשותפו, ואם המתלונן לא ישלם את הכסף השותף יהרוג את בנו. המתלונן טען בפני המשיב כי אין ברשותו את סכום הכסף הנדרש אך הוא יכול למשוך 1,000 ש"ח ממכשיר הכספומט. המשיב לקח כרטיס אשראי של המתלונן ודרש ממנו שיגלה לו מהו הקוד הסודי תוך שהוא מאיים עליו עם הסכין. לאחר שהמתלונן סירב לגלות את הקוד הסודי, התיר המשיב את המתלונן מהאזיקים, נתן לו את תרופתו וכוס מים. לאחר מכן הוביל המשיב את המתלונן למכשיר כספומט כשהוא אוחז בידו של המתלונן. המתלונן ניסה למשוך כסף ממכשיר הכספומט אולם כרטיס האשראי נבלע במכשיר. המשיב הוביל את המתלונן חזרה לדירה, נעל את הדלת והורה למתלונן לשכב על מיטתו. אז קשר המשיב את ידיו של המתלונן מאחורי הגב והוריד את מכנסיו של המתלונן. המתלונן הצליח להשתחרר מכבליו וניסה לתפוס את הסכין מידו של המשיב. המשיב נאבק עם המתלונן תוך שהוא מנסה להחזיק את ידיו של המתלונן. המשיב שחרר את אחיזתו מהמתלונן, הורה לו להכין עבורו את הכסף עד למחרת ועזב את הדירה.

3.        בגין המעשים לעיל הואשם המשיב בביצוע שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בהחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין ובהתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 408 ו-406-405 לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

4.        כתב האישום המקורי שהוגש כנגד המשיב תוקן במסגרת הסדר הטיעון, אולם  לא הייתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע לפי הודאתו ביום 28.3.2010. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המשיב.

5.        מתסקיר שירות המבחן עולה כי בעת ביצוע העבירה היה המשיב חייל בשירות סדיר. בהתייחסותו לעבירה הודה המשיב בביצועה והסבירה על רקע שתיית אלכוהול מרובה במהלך אירוע שהתקיים באותו ערב ושיקול דעת לקוי. המשיב הביע צער מילולי על הפגיעה במתלונן. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן כי המשיב מתקשה כיום לראות את החלקים האלימים שבהתנהגותו ומדגיש את החלקים בהם גילה התחשבות במתלונן. בנוסף לכך עולה מתסקיר שירות המבחן כי המשיב עסוק בפגיעה בעצמו ובמחירים עמם יאלץ להתמודד בעקבות מעשיו. שירות המבחן ציין כי המשיב שולל בעיה של שתייה או התנהגות אלימה. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן כי משפחתו של המשיב היא משפחה קשת יום ומדובר בעולים חדשים. שירות המבחן עומד על כך שיכולתו של המשיב לוויסות דחפים ולהכרה בצרכי זולתו נחלשת באופן משמעותי בעת השימוש באלכוהול, אך יחד עם זאת הטעים שירות המבחן כי לא ניתן להצביע על קיומה של בעיית התמכרות. בשל חומרת המעשים מחד והעדר הבעת נזקקות טיפולית מאידך עמדת שירות המבחן היא כי אין באפשרותו של שירות המבחן להמליץ על חלופות טיפוליות בעניינו של המשיב. לעמדת שירות המבחן יש מקום להטיל על המשיב עונש עם גבולות ברורים שימחיש לו את חומרת התנהגותו האלימה בעת ביצוע העבירה.

6.        מטעם המשיב העידו עדויות אופי מפקדו הישיר בצבא ושלושה מחבריו ליחידה בה שירת. העדים תארו את המשיב כחייל ממושמע ובעל מוטיבציה לעשות את השירות בצורה טובה ואחראית תוך מתן עזרה לחבריו ליחידה. כן העיד אביו של המשיב שביקש את רחמי בית המשפט וסיפר כי בנו עזר לו בפרנסת המשפחה.

7.        המערערת טענה בבית המשפט המחוזי כי מדובר באירוע חמור במסגרתו נכנס המשיב לביתו של המתלונן באישון לילה ואיים עליו באמצעות סכין, אזק אותו בידיו ורגליו. חומרת העבירות מתבטאת בראש ובראשונה בגילו של נפגע העבירה, קשיש בן כ-80 שנים המתגורר בגפו. המערערת הדגישה כי המשיב ניצל את חולשתו הפיסית של המתלונן ואת העובדה כי מדובר באדם שלא מסוגל להגן על עצמו. עוד טענה המערערת כי חרף היותו של המתלונן אדם מבוגר וחולני המשיב ביצע את העבירות כשהוא אוזק את ידיו ורגליו של המתלונן ומאיים עליו באמצעות סכין ואף מצמיד את הסכין לצווארו של המתלונן. כחלק ממסכת ההתעללות אף הפשיט את המתלונן ממכנסיו ללא כל סיבה ובכך השפילו ופגע בו. לטענת המערערת, אין מדובר בעבירה ספונטנית אלא בעבירה המלווה בתכנון מצד המשיב שכן לאחר שהמשיב הגיע לדירת המתלונן והבחין בו כשהוא ישן הוא חזר לדירתו והצטייד בסכין ובאזיקונים ורק אז חזר לדירת המתלונן כאשר כל אותו זמן דבר לא גרם לו לזנוח את כוונתו לשדוד את המתלונן. עוד הדגישה המערערת כי המשיב לא הסתפק בשלל שתפס אצל המתלונן אלא כפה עליו ללכת לכספומט.

8.        המערערת הוסיפה לטעון כי תעוזת המשיב מתבטאת בכך שהוא לא חשש שעוברי אורח ימנעו ממנו מלבצע את העבירה ולאחר מכן לא הניח למתלונן אלא חזר עמו לדירתו תוך שהוא ממשיך להתעלל בו. המערערת הדגישה בטיעוניה כי מסכת ההתעללות גרמה למתלונן נזק נפשי וכי מדובר ברף העליון של עבירות השוד וההתפרצות. המערערת הפנתה לפסיקתו של בית משפט זה ממנה עולה מדיניות ענישה מחמירה ביחס לנאשמים המבצעים שוד כלפי קשישים, חסרי ישע וחלשים. המערערת טענה כי במקרים קלים יותר הושתו על נאשמים 7-5 שנות מאסר. המערערת הדגישה בטיעוניה את התמונה השלילית ביחס למשיב העולה מתסקיר שירות המבחן. המערערת הוסיפה כי מהתסקיר עולה באופן מפורש כי המשיב מתקשה לראות את החלקים האלימים במעשיו ואת הנסיבות בגינן שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב. כן הפנתה המערערת לעובדה כי בעבר ריצה המשיב תקופת מאסר קצרה בכלא הצבאי וכן שוחרר מהשירות הצבאי בעקבות העמדתו לדין בעבירה דנן.

9.        הסנגורית טענה כי המשיב שהה במעצר החל מיום 2.3.2010 ויש להביא בחשבון את תקופת מעצרו הלא קצרה. עוד טענה הסנגורית כי המשיב היה בן עשרים שנים ומחצה בלבד בעת ביצוע העבירה וכי אין לו עבר פלילי. בנוסף לכך טענה הסנגורית כי המשיב נטל על עצמו אחריות מלאה למעשיו, הודה במיוחס לו ובכך חסך בזמן שיפוטי ואת הצורך בעדותו של המתלונן. הסנגורית הטעימה כי למתלונן לא נגרם נזק פיסי והוא לא נזקק לטיפול רפואי ואף תוך כדי ביצוע העבירה הציע המשיב למתלונן מים ונתן לו את תרופתו. לטענת הסנגורית העבירה בוצעה על רקע שתייה מרובה ערב האירוע. הסנגורית הוסיפה לטעון כי מצבה הכלכלי של משפחת המשיב אינו טוב ומשום כך עזב המשיב את ספסל הלימודים בכיתה י"א והצטרף לסייע לאביו בשיפוצים ולאחר מכן עבד כמלצר. על אף הקשיים הכלכליים של משפחת המשיב ונתוניו האישיים המוגבלים גייס המשיב כוחות כדי לסיים כיתה י"א ולהתגייס לצבא. עוד ציינה הסנגורית כי המשיב היה אלוף ישראל בהאבקות, ולמרות זאת לא נקט באלימות בעת ביצוע העבירה. המשיב מסר מכתב אישי לבית המשפט בו הוא הביע חרטה ובושה כמו גם נכונות לסייע למתלונן. הסנגורית הציגה רף ענישה של 8-6 חודשי מאסר ואף לעיתים תוך הסתפקות בריצוי העונש על דרך של עבודות שירות. המערערת השיבה כי בחלק מפסקי הדין שהגישה באת כוח המשיב מדובר היה בנאשמים שהשתלבו עובר לגזירת הדין בהליך שיקומי.

גזר הדין

10.      בית המשפט המחוזי הדגיש כי שוד קשישים הוא ביטוי חמור של עבירת השוד, בין היתר משום שמדובר בניצול החלש בחברה. בית המשפט המחוזי ציין כי בהתאם הונחו בתי המשפט להחמיר בענישה של מי ששודד קשישים. על זאת, כך ציין בית המשפט המחוזי, יש להוסיף את חומרת העבירה והעונש הקבוע בחוק לעבירות בהן הורשע המשיב. ברם, בית המשפט המחוזי הטעים כי לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב. מדובר בצעיר נורמטיבי שעל רקע לא ברור של מצב נפשי רגעי, כתוצאה ממצוקה כלכלית ביחד עם שתיית אלכוהול, ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי מיד עם מעצרו הודה המשיב בביצוע המעשה המיוחס לו והביע חרטה. כמו כן ייחס בית המשפט המחוזי משקל לדברים החיוביים שנאמרו בזכות המשיב על ידי מפקדו הישיר וחבריו ליחידה. בית המשפט המחוזי ציין כי ניתן היה ללמוד מדברי העדים כי אין מדובר בעבריין אלא בצעיר שכשל בניגוד לנורמות שעל פיהן הוא חי עד לביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בצעיר שחרטתו אמיתית ואינה רק לצורך גזירת הדין. משכך החליט בית המשפט המחוזי שלא למצות את הדין עם המשיב ולגזור עליו עונש מקל. לפיכך, הושתו על המשיב העונשים שלעיל. בית המשפט המחוזי ציין כי נוכח מצבו הכספי של המשיב בחר הוא שלא להשית קנס על המשיב.

           כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מכוון הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים בערעור ועמדת שירות המבחן

11.      לטענת המערערת - באמצעות באת כוחה, עו"ד ר' לוי-זוארץ - העונש שהושת על המשיב מקל יתר על המידה באופן שאינו הולם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. לטענת המערערת, מעשיו של המשיב חמורים ומכוערים. הוא בחר לו לקורבן את החלש בחברה תוך שהוא פוגע בו למרות היותו חולה ואף קשר אותו באזיקונים והצמיד לגופו סכין. עוד מדגישה המערערת כי חומרה יתרה יש בהתפרצות באישון לילה לביתו-מבצרו של המתלונן. נוסף על כן, מטעימה המערערת את השפלתו של המתלונן על ידי המשיב, בין היתר באמצעות הפשטת המתלונן ממכנסיו. לטענת המערערת עבירות אלימות כלפי אוכלוסיית הקשישים צריכות לקבל תגובה עונשית ראויה לשם הרתעה הולמת. עוד הטעימה המערערת כי המשיב לא הציג נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות עונש מקל באופן לא מידתי כפי שהושת עליו. לבסוף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן את המשקל הראוי להתרשמותו השלילית של שירות המבחן מהמשיב.

12.      המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד ש' סרוג'י - העלה טיעונים דומים לאלו שנטענו לפני בית המשפט המחוזי כפי שפורטו לעיל, הנוגעים לנסיבותיו האישיות, הרקע המשפחתי והחברתי ממנו הוא מגיע וכן לגורמים שהביאוהו לבצע את העבירה. המשיב הדגיש כי על אף חומרת מעשיו יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות ולרקע שהביא לביצוע העבירה כחלק מעקרון הענישה האינדיבידואלית. לטענת המשיב, גזר דינו של בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים הנוגדים ומשכך אין מקום להתערב בו.