העליון דן בבקשה לקיום משפט חוזר על הרשעת המבקשים בעבירות גניבה ועיסוק בביטוח ללא היתר - פסקדין

           מונחת לפני בקשה להורות על קיום משפט חוזר בהרשעת המבקשים בעבירות של גניבה בידי מורשה, ותיווך ועיסוק בביטוח בלא היתר.

א. תמצית התשתית העובדתית הרלבנטית

1.            בשנת 1973 חתמו ישראל ומערב גרמניה על אמנה, שאפשרה לתושבי ישראל העומדים בקריטריונים מסוימים להצטרף לתוכנית הפנסיה של מערב גרמניה (להלן: תוכנית הפנסיה). ההצטרפות לתוכנית הותנתה בתשלום חד-פעמי (להלן: דמי ההצטרפות).

           על רקע זה הקים מבקש 1 (להלן: פרי) את מבקש 2 (להלן: הארגון). הארגון הציע ללקוחותיו, בין היתר, סיוע פיננסי לשם הצטרפות לתוכנית הפנסיה. הסיוע פעל במתכונת הבאה: שתי חברות (להלן: חברות האשראי) העניקו ללקוח את ההלוואות הדרושות למימון דמי ההצטרפות. הארגון הסדיר עבור הלקוח את הליך קבלת ההלוואות מחברות האשראי. כתנאי לקבלת ההלוואות נדרש הלקוח לערוך ביטוח חיים. אף נושא זה טופל והוסדר עבור הלקוח על ידי הארגון. בתמורה למכלול השירותים, לרבות פירעון ההלוואות ותשלום פרמיות ביטוחי החיים, ניכו המבקשים בכל חודש סכום מסוים מן הרנטה החודשית של הלקוח (הקצבה מתוכנית הפנסיה הגרמנית).

ב. ההליכים הקודמים

(1) פסק דינו של בית המשפט המחוזי (2007)

2.            בשנת 2001 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום כנגד המבקשים (ת"פ (ת"א) 40258/01 מדינת ישראל נ' פרי (24.10.2007)). בלב כתב האישום עמדה הטענה כי המבקשים לא רכשו עבור לקוחותיהם ביטוח חיים, כפי שהתחייבו, אלא שלשלו את "פרמיות הביטוח" לכיסם.

          הכרעת הדין המרשיעה ניתנה בשנת 2007. במישור העובדתי, נקבעו הממצאים העיקריים הבאים: ראשית, פרי היה המייסד והבעלים של חברות האשראי, אך הוא הסתיר עובדה זו מלקוחותיו. שנית, המבקשים התחייבו כלפי הלקוחות לרכוש ביטוח חיים מחברת ביטוח חיצונית, ואף הציגו מצגים מרובים לפיהם כביכול כך נעשה. שלישית, בפועל מרבית הפרמיות לא הועברו לחברת ביטוח חיצונית. חלף זאת העניקו המבקשים ללקוחות "פטור", דהיינו שבמקרה של מוות הם לא ייאלצו לפרוע את יתרת ההלוואות (למשמעותו של ה"פטור" אדרש בהמשך). חלק מהפרמיות הועבר לחברה בשם בריטניה, שהוצגה ללקוחות כחברת ביטוח חיצונית אך למעשה הייתה בבעלותו של פרי. חלק קטן מהפרמיות הועבר בשנים 1993-1987 לחברות ביטוח חיצוניות (הסנה ושמשון), אולם גם הסכום שהועבר היה נמוך מן הסכום שגבו המבקשים מלקוחותיהם באותה תקופה. רביעית, הפרמיות שגבו המבקשים מהלקוחות - כביכול בגין רכישת ביטוח חיים חיצוני - היו גבוהות ממחירו של ביטוח חיים שגרתי ("פרמיה עודפת").

          לנוכח מצבור העובדות המתואר הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקשים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה. זאת בגין עבירות שבוצעו בחשבונותיהם של כ-8,555 לקוחות, בסכום כולל של כ-270 מיליון מרק. לצד זאת, הורשעו המבקשים בעבירה של תיווך בביטוח בלא היתר, מאחר שפעלו כמתווכים לעניין ביטוח בין הלקוחות לבין חברות הביטוח הסנה, שמשון ובריטניה, מבלי שהיה בידם רישיון סוכן ביטוח. בנוסף הורשע פרי לבדו בעבירה של עיסוק בביטוח בלא היתר, בשל היותו הבעלים של בריטניה, אשר העניקה ללקוחות ביטוח חיים על אף שלא היה בידה רישיון ביטוח. כמו כן הורשע פרי לבדו בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, לאחר שניסה לשכנע את עד המדינה מרטין הקה להטות את עדותו. בגין כל עבירות אלו הושתו על פרי 12 שנות מאסר בפועל, וקנס בסך 21.75 מיליון ש"ח. הארגון חויב לשאת בקנס בסך 2.6 מיליון ש"ח.

(2) ערעור לבית המשפט העליון (פברואר 2009)

3.            ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט העליון - נדחה (ע"פ 1784/08 פרי נ' מדינת ישראל, כב' השופטים א' א' לוי, ס' ג'ובראן, י' דנציגר (5.2.2009)).

           באשר להכרעת הדין, ערכאת הערעור קיבלה את הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי: פרי הוא שהקים ושלט בחברות האשראי - אשר העניקו ללקוחות את ההלוואות לכיסוי דמי ההצטרפות, ובבריטניה - אשר התחזתה לחברת ביטוח חיצונית. המבקשים ניצלו את המנגנון הפיננסי המורכב שהקימו על מנת לגבות בכל חודש מהלקוחות פרמיות ביטוח בשיעורים גבוהים. המבקשים הוסיפו ועשו במשך תקופה ארוכה מאמצים רבים להסתיר ולטשטש מפני הלקוחות עובדות אלו, כמו גם את העובדה שהפרמיות לא הועברו לחברת ביטוח חיצונית. מאמצי ההסתרה מעידים כי המבקשים ידעו שמדובר בתרמית, ושהלקוחות לא היו מסכימים להתקשר בעסקה אילו ידעו על טיבה האמיתי. המסקנה היא שהתקיימו יסודות העבירות בהן הורשעו המבקשים. עם זאת, מטעמים שונים קיצר בית משפט זה את עונשו של פרי ל-10 שנות מאסר בפועל.

(3) בקשה ראשונה למשפט חוזר (נובמבר 2010)

4.            לאחר דחיית הערעור פנה פרי לבית משפט זה בבקשה למשפט חוזר. זאת ביחס לעבירות של הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה. הבקשה נדחתה (מ"ח 10262/09 פרי נ' מדינת ישראל, כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין (2.11.2010)). הסוגיות שעלו במסגרת אותה בקשה אינן עומדות ברובן לדיון בהליך הנוכחי, למעט טענות הנוגעות לעדותו של עד המדינה הקה (ולכך אתייחס בהמשך).

(4) הדיון הנוסף (מאי 2011)

5.            בד בבד הוגשה בקשה לדיון נוסף. כב' השופט א' ריבלין נעתר לבקשה באופן חלקי, והורה על קיום דיון נוסף בהרשעתם של המבקשים בעבירה של גניבה בידי מורשה (דנ"פ 2334/09 פרי נ' מדינת ישראל (22.10.2009)). פסק הדין בדיון הנוסף ניתן מפי כב' השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן, א' חיות, י' דנציגר ו-י' עמית (23.5.2011).

           פסק הדין בחן בהרחבה את יסודותיה של עבירת הגניבה בידי מורשה. הובהר כי עבירה זו נועדה להגן על שני אינטרסים: יחסי האמון בין הצדדים, והאינטרס הרכושי של המרשה. נקבע כי על מנת שתשתכלל עבירת גניבה בידי מורשה - יש להראות כי נפגעו יחסי האמון בין הצדדים, ובנוסף כי נפגע האינטרס הרכושי של המרשה (פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, פסקה 60).

           במישור העובדתי של התיק הקונקרטי, בית המשפט הסתמך על עיקרי הממצאים שנקבעו בערכאות הקודמות: ראשית, המבקשים התחייבו כלפי הלקוחות לרכוש עבורם בתנאי שוק ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית.שנית, בפועל כספי הלקוחות - רובם ככולם - לא הועברו לחברת הביטוח חיצונית אלא למבקשים. שלישית, הסכומים אותם נטלו המבקשים מהלקוחות היו גדולים בהרבה מהנדרש עבור ביטוח חיים סטנדרטי (ראו להלן).רביעית, המבקשים הציגו במשך שנים בפני הלקוחות ורשויות החוק מצגי-שווא מרובים, על מנת להסתיר את כל מעשי התרמית שביצעו.

           במסגרת הליך הדיון הנוסף הוגשה בקשה להצגת שתי ראיות חדשות, שעניינן בשאלה האם אכן נגבתה מהלקוחות פרמיה עודפת. הבקשה נדחתה. הודגש כי הליך הדיון הנוסף נועד לבחון קביעות משפטיות בלבד, בהתבסס על התשתית העובדתית שנקבעה בערכאות קודמות. מעבר לכך, צוין כי הראיות החדשות שהצגתן התבקשה - זרועות סימני שאלה ומשקלן דל. מלבד זאת, פרי עצמו העיד שהפרמיות אותן גבה מהלקוחות ביטחו סיכונים החורגים מן הסיכון למות הלקוח. זאת על אף שהלקוחות הסכימו לרכוש ביטוח חיים בלבד, דהיינו ביטוח שיתמקד רק בסיכון התמותה. המסקנה היא שהמבקשים גבו מן הלקוחות פרמיה עודפת, אשר חרגה מן הפרמיות שהם היו רשאים לגבות.