העליון דחה ערעור של מורשע בהצתת בית כנסת אשר נגזרו עליו חמש שנות מאסר - פסקדין

השופט י' עמית:

1.        בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) הרשיע את המערער בעבירות של איומים, הצתה, התפרצות למבנה תפילה ועבירת הדחה בחקירה (סעיפים 192, 448(א) סיפא, 406(ב), 170 ו-245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה). על המערער הושת עונש מאסר של ארבע שנים וחצי וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של חצי שנה, כך שעל המערער הושת עונש מאסר כולל של חמש שנים.

           המערער הוא תושב מושב "מבטחים" שבדרום, ובינו לבין חברי ועד המושב נתגלע סכסוך בנוגע לבית במגרש 104 במושב. המערער, שהתגורר בבית זה, נדרש על ידי ועד המושב לפנותו. סכסוך זה הוא הרקע למעשים המיוחסים למערער בכתב האישום ועיקרם - הצתת בית הכנסת במושב והטחת איומים כלפי אנשי המושב וחברי הועד. על פי כתב האישום, ביום 23.6.2009 בשעה 00:30 או בסמוך לכך, הגיע המערער לאזור בית הכנסת במושב, ניסה לפרוץ את דלת הכניסה הראשית בבעיטה, ומשלא הצליח פרץ לבית הכנסת דרך דלת עזרת הנשים, נכנס לאולם התפילה, פתח את ארון הקודש ו"השליך אש פנימה". האש אחזה בתיבת ספרי הקודש ושרפה את ספרי התורה, את תקרת העץ, ספסלים ושטיחונים. הנזק שנגרם לבית הכנסת נאמד בסכום של 1.5 מיליון ש"ח לכל הפחות.

2.        לסופן של שמיעת ראיות, הרשיע בית משפט קמא את המערער במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

           אין חולק כי אין עדות ישירה לפיה נראה המערער כשהוא פורץ לבית הכנסת ומצית אותו. הערעור שבפנינו נסב על דיותן של הראיות, לאור טענת המערער כי הראיות הן נסיבתיות ואין בהן כדי להרשיעו. משכך, אסקור את מסכת הראיות אשר נגולה בפני בית משפט קמא, ואקדים ואומר כי לטעמי די בראיות אלה ובקביעות המהימנות החד משמעיות של בית משפט קמא כדי לבסס את הרשעתו של המערער.

3.        אעמוד להלן, בתמצית, על המערכת הראייתית עליה ביסס בית משפט קמא את הכרעת הדין.

           המניע: כפי שנתברר, בין המערער לבין ועד המושב וחברי המושב, קיים סכסוך ממושך לאור דרישת הועד כי המערער יפנה את הבית בו הוא מתגורר. המערער אף הסתבך בעבר בפלילים בשל עבירת איומים הקשורה לסכסוך זה. כל זה לא הפריע למערער להכחיש, באופן פתטי, קיומו של סכסוך בינו לבין המושב.

           מצלמת האבטחה: על גג המזכירות במושב הותקנה מצלמת אבטחה בה נראה אדם רץ ושני כלבים רצים בסמוך לו.

             מסכת העדויות: בפני בית משפט קמא העידו מספר רב של עדים שעדותם קושרת את המערער למעשה ההצתה. נעמוד בקצרה על גרסתם של עדים אלה, כפי שעולה מאמרותיהם במשטרה ומעדותם בבית המשפט.

           חיים ווקרט: העד, חבר המושב, סיפר כי ביום 15.6.2009 פגש בסמוך לבית הכנסת את המערער, והלה אמר לו כי ועד המושב מתכוון לפנותו מן הבית. מר ווקרט השיב למערער כי אינו חבר ועד המושב, והמערער השיב כי כחבר באגודה הוא שותף לנעשה, והתבטא "מה הם רוצים שאני יעשה, כמו ששמעון שריקי שרף להם את המזכירות?".

           נחום גליל: העד, יו"ר ועד המושב, סיפר כי ביום 17.6.2009 פגש את המערער שאמר לו כי שמעון שריקי שרף את המזכירות ולא עשו לו כלום. כן סיפר, כי המערער ואמו איימו עליו מספר פעמים במשך השבוע שקדם לאירוע ההצתה וקיללו וגידפו את חברי הועד.

           ביום 22.6.2009, סמוך לשעה 22:00 ולאחר שגיסתו של העד, אורנה נחום, התקשרה אליו ואמרה לו כי המערער עומד מול ביתה, צועק, מקלל ומשתולל, הגיע המערער לביתו של העד יחד עם שני כלביו, איים עליו ש"יזיין אותו וירצח אותו" ודרש ממנו לצאת מחוץ לביתו. באותה עת היו מספר אורחים בביתו שהיו עדים לארוע (כמו יוסף בן-דוד וחיים ווקרט, שהעידו על כך ששמעו את המערער צועק ומקלל). העד הזעיק את סייר השדות של המושב בשם נפתלי לוי, וביקש ממנו לסייר ליד ביתו ולהשגיח על בני משפחתו. סמוך לשעה 00:30 שמע רעש של מכת פח וראה את המערער הולך מכיוון פח האשפה לכיוון המכולת וצועק משהו. הוא הזעיק שוב את נפתלי, ויחד סיירו במושב ברכב והבחינו במערער כשהוא עומד על המדרכה ליד ביתו. המערער רץ אחרי הרכב והם האיצו את מהירותם כדי שהמערער לא ידביק אותם. כעבור נסיעה קצרה הוא ונפתלי זיהו אש מכיוון בית הכנסת. העד טען כי הוא מזהה בסרט האבטחה את המערער, והוא מזהה גם את הכלבים של המערער.

           נפתלי לוי: העד, בן דודו של נחום גליל, ועובד כסייר במושב. העד סיפר כי ביום הארוע בשעה 22:30, אגב שסייר במושב, פגש במערער שגידף וקילל אותו ורדף אחריו, ואף עוד קודם לכן אמר המערער לאמו של העד כי בנה עושה לו בעיות וכדאי לו להזהר ממנו. נפתלי ליווה את אורנה נחום ברכבו כשיצאה מביתה, לבקשתה, מאחר שחששה לצאת נוכח התנהגותו האלימה של המערער כלפי השכנים. כאשר ליווה את אורנה נחום הבחין במערער כשהוא מלווה בכלביו, והמערער ירק לעברו. הוא החזיר את אורנה לביתה, ובסביבות השעה 00:20 לערך שוב הבחין במערער כשהוא בדרכו לכיוון המזכירות ובית הכנסת. בסמוך לאחר מכן התקשר אליו גליל נחום וביקש ממנו לאסוף אותו, שכן הוא שומע את המערער מקלל וצועק. בדרכו אל נחום הבחין כבר בענן עשן, אך לא ידע מהיכן בוקע העשן. עוד ציין העד, כי במהלך הנסיעה עם גליל, אמר לו גליל שהוא רואה את המערער עם שני כלבים אך הוא עצמו היה עסוק בנהיגה ולא הבחין בכך.

           אורנה נחום: העדה סיפרה כי ביום האירוע סמוך לשעה 23:00 הגיע המערער לביתה כשהוא מלווה בשני הכלבים שלו, וגידף אותה. היא התקשרה לגיסה נחום גליל, שאמר לה להסתגר בביתה. בהמשך יצאה לטיול עם כלבה, ונפתלי ליווה אותה ברכבו, כאשר בשלב מסויים עלתה לרכב שלו כיוון שהמערער התקרב לעברה ועמד לשסות את שני כלביו בכלבה הקטן. העדה סיפרה שהבחינה כי המערער מתנדנד ולא הולך יציב, ומאוחר יותר, כאשר בית הכנסת בער ורוב תושבי המושב היו עסוקים בניסיונות לכבות את האש, הבחינה כי המערער נעמד בכביש מול ביתו ומטיל את מימיו.

           דוד פרץ: העד, חבר ועד המושב ואחראי בית הכנסת, סיפר כי ביום 22.6.2009 בשעה 21:16 התקשר אליו המערער ואמר לו כי ברשותו מסמכים לגבי הבית שבסכסוך. פרץ ביקש מהמערער לבוא להציג בפניו את המסמכים, והמערער השיב "אני אראה לך היום איזה מסמכים יש לי". עוד סיפר העד, כי הבחין במערער עוד קודם לכן, בסביבות השעה 20:00 לערך, ליד המכולת במושב.

           אלי דנינו: העד, מזכיר וגזבר המושב, ציין במשטרה כי זיהה במצלמות האבטחה את המערער עובר ליד המזכירות בסמוך לשעה 00:30, כשהוא מלווה בשני הכלבים שלו. בעדותו בבית המשפט ציין כי אינו יכול לזהות בוודאות כי אכן מדובר במערער, וכי הוא מזהה רק את אחד הכלבים ככלב הרוטוויילר של המערער.

           ברטה רחמים: העדה סיפרה כי שמעה את המערער בסביבות השעה 00:00 אומר לכלבים שלו "עכשיו צריך ללכת לעבוד, שמעתם, עכשיו צריך ללכת לעבוד". בדיוק אז הגיע נפתלי לוי ברכבו והאיר לכיוון החורשה, והיא הבחינה כי המערער נצמד לקיר המכולת, ולאחר שנפתלי עבר המערער חצה את הכביש מכיוון מזכירות המושב לכיוון בית הכנסת. כעבור 20 דקות לערך הודיעו לה טלפונית על השריפה בבית הכנסת. בעת שחברי המושב עסקו בכיבוי השריפה, הבחינה במערער עומד סמוך לפח הזבל ליד ביתו כשהוא ממלמל משהו לכלבים, תוך שהוא מטיל את מימיו או זורק משהו לפח.

           אוסנת משומר: העדה סיפרה כי פגשה את המערער בסביבות השעה 23:45 כשהוא הולך באמצע הכביש בצורה מתנדנדת, עד שנאלצה לעצור את רכבה כדי שלא לפגוע בו. המערער בירך אותה בברכת ערב טוב, והיא התרשמה כי הוא "מסטול" ושיכור.

           השוטר אושרי אוחנה: העד תימלל שיחה שהוקלטה בין המערער לבין אמו ואחיו ללא ידיעתם. האם נשמעת אומרת למערער במרוקאית "למה לא אמרת לי להחביא את הנעליים?" והמערער משיב "אה, שטויות, לא שלי". עוד נשמע המערער אומר לאמו במרוקאית "אלה שאני לובש, למה נתת להם אותם?" האם משיבה "שאלו אותי" והמערער משיב "לא שלי", במובן זה שהוא מתדרך את האם איך לענות לשוטרים. השוטר צפה בתקליטור שעליו הועלה סרט מצלמת האבטחה, וכתב במזכר כי ניתן להבחין בדמות החוצה את המזכירות לחורשה ובשני כלבים, האחד מסוג זאב והשני מסוג רוטווילר, וכן ניתן להבחין ברכבו של הסייר נפתלי עובר ומאיר בפנס על הדמות שהולכת. במזכר נוסף שנכתב על ידי השוטר אוחנה, נרשם כי שאל את המערער למי במושב יש כלב מסוג רוטווילר, והמערער השיב שרק לו יש כלב מסוג זה, ואישר כי הכלב שנראה בקלטת הוא כלבו.