ע"פ
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים פליליים
|
216-16
30/01/2017
|
בפני השופטים:
1. ח' מלצר
2. צ' זילברטל
3. ד' ברק-ארז
|
| - נגד - |
המערער:
פלוני
עו"ד יוסי זילברברג
עו"ד ליאת פרייברג
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד מורן פולמן
|
| פסק דין |
השופט ח' מלצר
- בפנינו מונח ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: י' צבן (אב"ד), ר' כרמל ו-ר' פרידמן-פלדמן) ב-תפ"ח 2698-08-14, בגדרו המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של אינוס במרמה לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של מעשה מגונה במרמה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין.
במסגרת גזר הדין הושתו על המערער העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (בין התאריכים: 07.08.2014-31.07.2014); 20 חודשי מאסר על תנאי, אותם הוא לא ירצה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, על עבירה לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין, ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.
בתאריך 03.03.2016 חברי השופט ס' ג'ובראן קבע כי המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו בתאריך 03.04.2016, וכך נעשה.
אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בערעור.
רקע
- בתאריך 06.08.2014 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. בכתב האישום נאמר כי המערער שהוא רופא, המתמחה בתחום הרנטגן והדמיית קול (אולטרסאונד), עבד בתקופה הרלבנטית בבית חולים בעיר ירושלים. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 31.07.2014, גב' ר' ש' (להלן: המתלוננת), הגיעה לבית החולים בשל כאבים שחשה בבטנה. לפי הנטען, במסגרת בדיקות שנערכו למתלוננת בבית החולים – היא הופנתה לבדיקת אולטרסאונד, וזאת כדי לבדוק האם היא סובלת מדלקת בתוספתן. בכתב האישום נטען עוד כי המתלוננת נכנסה בגפה לחדר הבדיקה, בו המערער נכח לבדו. כן נטען כי לאחר שהמתלוננת נכנסה לחדר הבדיקה, המערער נעל את דלת החדר, ושאל את המתלוננת האם היא נשואה, כמה זמן היא נשואה, והאם יש לה ילדים. בכתב האישום נטען כי המערער שאל את המתלוננת גם: "אם היא נידה".
- לפי עובדות כתב האישום, המערער בדק את המתלוננת בביטנה באמצעות מתמר אולטרסאונד (להלן: המתמר). במהלך הבדיקה הנ"ל, כך נטען, המערער ביקש מהמתלוננת להפשיל את חצאיתה ותחתוניה עד לאזור ירכיה. לפי הנטען, לאחר שהמתלוננת עשתה כן – המערער נגע בחלק הפנימי של ירכיה באמצעות המתמר. בכתב האישום נטען כי המערער שאל את המתלוננת האם היא עברה בדיקה פנימית טרם הגעתה אליו, ומשהמתלוננת השיבה בחיוב – המערער החדיר את אצבעו לאיבר מינה של המתלוננת, שלא בהסכמתה ותוך יצירת מצג שווא לפיו הדבר נדרש כחלק מהבדיקה שערך. לפי הנטען, המערער הניע את אצבעו בתוך איבר מינה של המתלוננת ושאל אותה אם היא חשה כאב, והמתלוננת ענתה בשלילה. בשלב זה, כך נטען, המערער המשיך ואמר למתלוננת "ללחוץ", והוא שאל אותה מה היא מרגישה, המתלוננת השיבה למערער כי היא מרגישה את אצבעו בתוך איבר מינה. בכתב האישום נטען כי מיד לאחר מכן המערער הוציא את אצבעו מאיבר מינה של המתלוננת ולחץ לה על פי הטבעת, וזאת, כך נטען, בתואנה שהדבר נדרש כחלק מהבדיקה שערך. לפי הנטען, בסיום הבדיקה המערער סייע למתלוננת להרים את תחתוניה וחצאיתה, ליטף אותה על ראשה וגבה, ושאל אותה האם: "היא בסדר".
- במסגרת כתב האישום המשיבה ייחסה למערער את העבירות הבאות: אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, ומעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. אציין כבר כעת כי בסיכומיה, המשיבה ביקשה להרשיע את המערער, לחילופין, בעבירות של אינוס ומעשים מגונה, בחלופה של מרמה לגבי מהות המעשה, כמפורט בפיסקה 12 שלהלן.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת