העליון אישר קביעת המחוזי לפרק החברות המערערות ולהתייחס לחובותיהן במשותף - פסקדין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

           ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור) במסגרתו ניתנו צווי פירוק לשתי חברות - הן המערערות, ונקבע כי יש להתייחס לחובותיהן כמשותפים.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.        המשיבה 1, שתיקרא להלן חברת נעאמנה, הגישה בקשות למתן צווי פירוק נגד החברות המערערות. חברת נעאמנה היא חברה העוסקת בייבוא ובשיווק ברזל לבנייה, וביסוד בקשות הפירוק עומדות מספר עסקאות בינה לבין המערערות, שייקראו להלן חברת הסלע האדום וחברת בני סלים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות ונתן צווי פירוק בעילה של חדלות פירעון, ולפי סעיף 258(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה), הקובע חזקה בדבר חדלות פירעון של חברה שלא נענית לדרישת תשלום של נושה, בהתקיים התנאים המנויים בסעיף ובתנאי שאין מחלוקת אמיתית וכנה על קיומו של החוב. המשיב 3 מונה למפרק זמני של החברות המערערות (להלן: המפרק הזמני).

           בעלי המניות של חברת הסלע האדום הם סלים עתמאנה (להלן: סלים), הרשום במסמכי ההתאגדות גם כמנהלה, ובנו. בעלי המניות של חברת בני סלים הם שניים מבניו האחרים של סלים, ואחד מהם רשום גם כמנהלה. בבית המשפט המחוזי טענה חברת נעאמנה כי בן נוסף של סלים, וחיד עתמאנה (להלן: וחיד) הוא מנהלן בפועל של שתי המערערות.

2.        בית המשפט המחוזי קבע כי חברת הסלע האדום נהגה לרכוש מחברת נעאמנה ברזל לצרכי בנייה החל משנת 2006. חברת נעאמנה שימשה כמתווכת בעסקאות ברזל אלה בין הסלע האדום לחברה אחרת ששמה יהודה פלדות בע"מ (להלן: יהודה פלדות), כך שחברת הסלע האדום שילמה את תמורת הברזל לידי חברת נעאמנה, ואספה את הסחורה ישירות ממחסניה של יהודה פלדות. תחילה נהגה חברת הסלע האדום לרכוש ברזל בהיקפים קטנים (עד 200,000 ש"ח). איש הקשר מטעם חברת הסלע האדום בביצוע העסקאות היה וחיד, ותמורתן הועברה ללא תקלות לידי חברת נעאמנה. שלב זה של ההתקשרות, כך נקבע, תרם לבניית יחסי אמון בין חברת נעאמנה לבין חברת הסלע האדום ואף בינה לבין וחיד באופן אישי. בהמשך הגדילה חברת הסלע האדום את היקף רכישות הברזל וגם בתקופה זו חובותיה נפרעו כסדרם.

           לאחר שנוצלה במלואה יתרת האשראי שהעמידה חברת נעאמנה לסלע האדום, ביקש וחיד לבצע רכישה של ברזל בהיקף גדול מאוד - והפעם באמצעות חברת בני סלים, שאותה הציג, כך נטען, כחברה בבעלותו. במהלך ימי חג "עיד-אל-פיטר" ביצע וחיד הזמנות של סחורה בשווי מיליוני שקלים ונתן תמורתה המחאות של חברת בני סלים. הסחורה, כאמור, נלקחה ישירות ממחסני יהודה פלדות. עקב החג לא ניתן היה לוודא את פירעון ההמחאות בעת קבלתן. בסמוך לביצוע הזמנות אלה, ולאור יחסי האמון ששררו בין הצדדים, נקשרה חברת נעאמנה עם חברת בני סלים בעסקאות נוספות, ובהן עסקאות לניכיון שיקים, והלוואת כספים לחברת בני סלים.

3.        לאחר שהסתיים החג התברר כי להמחאות שניתנו אין כיסוי מתאים. חברת הסלע האדום העבירה אף היא המחאות לחברת נעאמנה - המחאות שנועדו, לפי עמדת חברת נעאמנה, לכסות את חובה של חברת בני סלים. גם המחאות אלה לא נפרעו.

           סך כל חובה של בני סלים למשיבה הסתכם לסך של כ-5 מיליון ש"ח. שתיים מהמחאותיה של חברת הסלע האדום, שניתנו לפי הנטען לכיסוי חובה של חברת בני סלים, הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בעכו. על פי החלטת כבוד הרשם א' אוחיון ניתנה לחברת הסלע האדום רשות להתגונן בטענת היעדר תמורה.

4.        בית המשפט המחוזי קבע כי תנאי סעיף 258(1) לפקודה מתקיימים במלואם וכי לא קיימת מחלוקת אמיתית בנוגע לחוב הנטען. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערערות לאירועים, שלפיה נקשרה בין חברת נעאמנה לבין חברת בני סלים עסקה נוספת בהיקף רחב, וההמחאות מחברת בני סלים ניתנו במסגרת עסקה זו. לפי גרסתן של המערערות, עסקה זו בוטלה ולא סופקה להם סחורה כנגד ההמחאות שניתנו במסגרתה. משכך, טוענות המערערות, לא היה מקום להגיש את ההמחאות לפירעון או להגיש בקשת פירוק בגין ההימנעות מפירעונן. בתמיכה לגרסה זו הציגו המערערות חשבוניות שהוצאו לכאורה לחובת חברת נעאמנה, וחשבוניות זיכוי שהוצאו ללקוחותיה בגין ביטול העסקה. בית המשפט דחה טענות אלה, בהתבסס, בין היתר, על חוות-דעתו של רו"ח דראושה, שאת שירותיו שכר המפרק הזמני לשם בדיקת ספרי הנהלת החשבונות והרישומים החשבונאיים של המערערות. בבדיקה שערך רו"ח דראושה נמצא כי החיובים בספרי הנהלת החשבונות בגין "סחורה ביתר", שעל-פיהם הוצאו החשבוניות למערערות, היו נטולי בסיס חשבונאי, ולא צורף להם פירוט כלשהו ביחס למקור הסחורה או לסיבת קיומו של הפרש לחובת חברת נעאמנה. כמו כן, בחקירתו הנגדית של וחיד עלה כי חשבוניות אלה ככל הנראה לא נשלחו לחברת נעאמנה וכי חברת בני סלים לא העבירה לרשויות המס תשלומי מע"מ בגינן. אחד מן החיובים הנטענים, כך נקבע, אף לא הופיע בכרטסת הנהלת החשבונות על שם חברת נעאמנה. סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא תימוכין לטענה כי נעשתה עסקה נוספת, שבוטלה מבלי שסופקה סחורה שבגינה ניתנו המחאות. מנגד קבע בית המשפט המחוזי כי הגרסה העובדתית של חברת נעאמנה מפורטת, מבוססת ומגובה במסמכים הרלוונטיים. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי חובה של חברת בני סלים אינו נתון במחלוקת אמיתית וכי יש ליתן צו לפירוקה.

5.        בית המשפט המחוזי קבע עוד כי יש לראות בשתי החברות המערערות - חברת הסלע האדום וחברת בני סלים - כישות משפטית אחת. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי חובותיה של חברת בני סלים הם גם חובותיה של חברת הסלע האדום, והורה גם על פירוקה של חברת הסלע האדום. לעניין זה נשען בית המשפט המחוזי על המצג שהציגו המערערות לנושיהן, שלפיו הן פועלות כישות אחת, ועל אי-סדרים משמעותיים, רישומים פיקטיביים, עירוב נכסים ואף עבירות מס לכאורה שהתגלו בניהול החברות המערערות. כך למשל, העבירו החברות ביניהן כספים מבלי שביצעו רישום מסודר של העברות אלה. החברות אף פעלו מאותם המשרדים ועשו שימוש באותו מספר טלפון, ומספרי הפקס ותא הדואר שלהן היו זהים. עוד נקבע כי חברת בני סלים פעלה במשך כחודשיים בלבד - שבמהלכם ביצעה את המעשים המתוארים לעיל.

           גם מעדויות בני המשפחה עלה כי הם עצמם ראו בשתי החברות כ"חברה משפחתית", ולא יצרו הפרדה של ממש ביניהן. בעדותו של וחיד נתפס הלה באי-דיוקים, בלשון המעטה, כאשר בתצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות לבקשת הפירוק, הצהיר שמעולם לא שימש בתפקיד בחברת הסלע האדום - ורק לאחר שבמהלך חקירתו הנגדית עומת עם דיווחו כעובד בחברה זו למוסד לביטוח לאומי, הוא שינה את גרסתו ואישר שעבר בחברה במשך כ-11 שנים. עוד קבע בית המשפט המחוזי שעדויותיהם של וחיד וסלים אינן מהימנות עליו. במיוחד צוינה עדותו של סלים בחקירתו הנגדית אשר הייתה רוויה בהתחמקויות ובמתן תשובות מזלזלות לשאלות המפרק הזמני.

           לאור כל אלה, נענה בית המשפט כאמור לבקשת המשיבה ליתן צו פירוק כנגד שתי החברות. כיומיים לאחר מתן צו הפירוק, הקימו מנהלי המערערות חברה אחרת במקום החברות שפורקו (חברת "בלוק עירון בע"מ"), אשר עוסקת באותן תחומי עיסוק של המערערות. לטענת בעלי המניות של המערערות, הציוד והמלאי של החברות שבפירוק נקנו על ידי חברת בלוק עירון בע"מ במחיר מלא. לפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבש"א 12381/08 (שהוגשה בתיק פש"ר 194/07) מיום 2.10.2008, הוחזר הציוד והמלאי לידי המנהל המיוחד, שכן העסקאות בנכסי החברות שבפירוק נעשו ללא סמכות וללא הסכמתו או ידיעתו של המנהל המיוחד.

6.        לאחר מתן צו הפירוק, הגיש המפרק הזמני בקשה לבית המשפט המחוזי למנות את רו"ח דראושה כבעל תפקיד, לשם בחינה של מסמכי הנהלת החשבונות של החברות, וזאת שכן הוא סבר כי המסמכים שסופקו במהלך הבדיקה הקודמת היו חלקיים בלבד. המערערות, שהתנגדו לבקשה, טענו כי רו"ח דראושה נמצא בניגוד עניינים שכן הוא נמצא בדרגת קרבה שלישית לבעלי מניותיה של חברת נעאמנה, וכיוון שהוא הועסק על ידי חברת נעאמנה כרואה-חשבון מבקר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המפרק הזמני חרף התנגדות המערערות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 8388/08 עתמאנה נ' עו"ד איתן ארז מנהל מיוחד (טרם פורסם, 22.2.2009). השופט א' גרוניס ביטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי וקבע כי הצטרפות הזיקות שבין רואה-חשבון דראושה למשיבה מעוררת חשש לניגוד עניינים, וזאת אף "שאין כל עילה שלא לתת אמון בהצהרתו של רו"ח דראושה, כי המידע לו נחשף אגב בדיקת מסמכי החברות לא היו מועבר על ידו לאף גורם בלתי מורשה..." שכן "השאלה האם מצב מסוים כרוך בניגוד עניינים פסול היא שאלה אובייקטיבית..." (פסקה 4).

טענות הצדדים

7.        טענותיהן העיקריות של המערערות מתרכזות בשלושה עניינים. ראשית, המערערות טוענות כי חברת נעאמנה נקטה בהליך כפול לגביית חובותיה הנטענים מאת החברות המערערות. תחילה הגישה חברת נעאמנה את ההמחאות שנתנה לה חברת הסלע האדום לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, ורק לאחר שניתנה לחברת הסלע האדום רשות להתגונן, הגישה חברת נעאמנה את בקשת הפירוק לבית המשפט המחוזי. לטענת המערערות, באופן פועלה זה יש ניצול לרעה של הליכי משפט, וראוי היה כי בית המשפט המחוזי ימתין לסיום הבירור העובדתי לפני רשם ההוצאה לפועל ביחס לעצם קיומו של החוב. המערערות טוענות כי לא ניתן לקבוע שאין "מחלוקת אמיתית" לגבי החוב, מקום בו ניתנה רשות להתגונן ביחס אליו. בירור המחלוקת בדרך של בקשת הפירוק, כך טוענות המערערות, אף מנעה מהן את יומן בבית המשפט - שכן אילו היה מתנהל ההליך לפני רשם ההוצאה לפועל, היה באפשרותם לערוך בירור עובדתי מקיף יותר.

           שנית, טוענות המערערות כי לא היה מקום להסתמכותו של בית המשפט על עדותו של רו"ח דראושה לשם ביסוס עילת הפירוק, לאור קביעתו (בדיעבד) של בית המשפט העליון כי רו"ח דראושה נמצא בניגוד עניינים. המערערות סבורות כי ניגוד עניינים זה משליך על מהימנות חוות דעתו של רו"ח דראושה, שנמסרה בשלב בקשת הפירוק, ולפיכך יש לבטלה.

           שלישית, המערערות מבקשות להשיג על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי באשר לאופן ניהול חברת הסלע האדום וחברת בני סלים. המערערות טוענות כי החברות נוהלו באופן נפרד ולגיטימי; כי לא הוכח שחברת הסלע אינה סולבטנית; וכי לא הורם הנטל להוכחת זהות בין החברות. כן כופרות המערערות בטענה כי חברת בני סלים הוקמה אך לצורך הערמה על נושים.

8.        חברת נעאמנה והמפרק הזמני (להלן: המשיבים), מצידם, תומכים יתדותיהם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים סבורים שניתן למערערות יומן בבית המשפט, ומציינים כי הדיון בבקשת הפירוק התנהל לפני בית המשפט המחוזי במשך זמן רב; כי קוימו מספר דיונים; וכי אף הוגשו שלוש חוות דעת מומחים, ואלה נחקרו ממושכות על ידי בא-כוח המערערות. ביחס לחוות דעתו של רו"ח דראושה, טוענים המשיבים כי הלה הינו בעל מקצוע ללא רבב, וכי לא מתעורר "חשש אמיתי" לניגוד עניינים. המשיבים מוסיפים כי לעמדתם הוכח לפני בית המשפט המחוזי כדבעי כי החברות פעלו תוך עירוב נכסיהן, ומתוך מגמה להערים על נושיהם, וביניהם על חברת נעאמנה. המשיבים עוד טענו באריכות לגבי אופן התנהלותם של מנהלי החברות המערערות ובעלי מניותיהן, הן בשלב הדיון בבקשות הפירוק הן לאחריו. המשיבים טוענים כי אלה התנהגו בחוסר-תום לב לאורך כל הדרך, ומתוך מטרה להקשות על המפרק הזמני במילוי תפקידו. עוד ציינו המשיבים כי יומיים בלבד לאחר שניתן צו הפירוק, פעלו המנהלים ובעלי המניות להברחת הנכסים מן חברות שבפירוק לחברה אחרת שהוקמה לצורך כך.