העיתון המקומי "שבע" יפצה מנהלת לשכה בעיריית באר-שבע בגין פרסום לשון הרע

מבוא

1.א.      על רקע תכנית ההבראה של עירית באר-שבע פרצה שביתת עובדי העיריה במאי 2002.  ראש העיריה דאז, מר יעקב טרנר, לא הכיר בשביתה כשביתה חוקית והורה על ניכוי ימי השביתה משכר העובדים. ועד עובדי עירית באר-שבע השיג את תמיכתה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אשר מימנה 70% מהפסדי העובדים מקרן השביתה תוך העברת הכספים באמצעות ועד העובדים. ועד העובדים הכין ומסר שיקים לעובדים, כאשר בחלוקתם ניתנה עדיפות לעובדים, שהם חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ולאחר מכן, נמסרו שיקים לעובדים, שלא השתייכו לארגון הנ"ל (ראה  סעיפים  5,6,7,8 ו-13 לתצהיר הנתבעת בעדות ראשית, סעיף 5 לתצהירו של ניסים שלי והשווה: עמוד 6 שורות 13-15 לפרטיכל). הגב' אורה דלילה, הנתבעת, היתה בזמן  הרלוונטי לתביעה זו חברת קופת חולים לאומית וגם חברה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה. בנסיבות, עליהן נרחיב את הדיבור בהמשך, גונבה לאוזניה של הנתבעת האמירה, שעל אף היותה חברה בהסתדרות העובדים הלאומית היא קיבלה את השיק מועד העובדים ביחד עם חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה. האמירה שלא היתה נכונה - שהרי הנתבעת אכן היתה חברה בהסתדרות העובדים הכללית  - צרמה לנתבעת. זאת, כי היא עצמה היתה חברה בועד העובדים והשתתפה במלאכת הכנת השיקים למסירה לעובדים השובתים. משום כך ראתה הנתבעת באמירה, שכבר קיבלה לידיה את השיק, אמירה, שהיא ניצלה את מעמדה  כחברת הועד וכמי שבפועל סייעה בהכנת השיקים, כדי לקבל את כספי החזר ימי השביתה בעדיפות, שלא היתה זכאית לה (להלן: " הידיעה השגויה"). לא הוכח, שהתובעת היא המקור לידיעה על אודות קבלת הנתבעת את השיק בעדיפות חריגה. אדרבא, כפי שיבואר להלן, האמנו לתובעת ולניסים שלי, שהתובעת איננה המקור לידיעה השגויה.

1.ב.      בעקבות הידיעה השגויה הגיעה הנתבעת בסערת רוחות ללשכת יו"ר ועד העובדים בעירית באר-שבע. בחדר ישבו הגב' רחל פחימה, התובעת, שהינה מנהלת הלשכה וחברת ועד עובדי עירית באר-שבע, ומר אייל  קרוואני, מנהל מדור המים בעיריה. לפי כתב התביעה, התפרצה הנתבעת בצעקות לעבר הגב' פחימה בהטיחה בה: " שרמוטה. זונה. גנבת. כולם יודעים, שאת מקבלת בגדים וחזיות מלונה טורס. הגעת לאן שהגעת בזכות זה, שפתחת  רגליים". לדידי התובעת היוו דבריה אלו של הנתבעת 1 ביום 8.7.02 פרסום לשון הרע.

1.ג.       בגליון העתון המקומי " שבע" מיום 25.7.02 במדור " דניאלה" פירסמה הנתבעת 2 את הידיעה הבאה לאחר המילים המודגשות " נשים נגד נשים": " מספרים, שהמתח בעירייתנו הוציא בשבוע שעבר מהכלים את שתי חברות הוועד רחל פחימה המזכירה של ניסים שלי ודלילה אורה שפתחו את הפה אחת על השנייה ואפילו השתמשו בידיים עד שהפרידו ביניהן. בנות ככה לתת הופעה בחינם?". לדידי התובעת, גם בפרסום זה יש משום פרסום לשון הרע.

מכאן תביעתה של הגב' פחימה לפיצוי בסך 100,000 ש"ח כנגד הגב' דלילה אורה (להלן: " הנתבעת")  וכנגד " שבע" באר-שבע בע"מ  (להלן: " העיתון") בגין הפגיעה בשמה הטוב.

טענות הצדדים

2.א.      על מנת להבין כהלכה את עיקרי טענות בעלות הדין נביא עתה את הסעיפים הרלוונטים  של חוק איסור לשון  הרע, תשכ"ה - 1965:

"1. לשון הרע הוא דבר שפרסומו  עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות  המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם  במשרתו, אםמשרה ציבורית ואם משרה אחרת...;

(4)...

2. פרסום מהו

(א) פרסום, לעניין  לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס ...

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) ...

14. הגנת  אמת בפרסום

במשפט ... בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.