העדר תוקף משפטי להסדר הקובע חברות אוטומטית בתאגיד שלא מדעת המתקשר

השופטת  ד' ברלינר:

           האם חברות בארגון פלוני יכול ותוקנה אך ורק מכוח חברות בארגון אלמוני, ללא כל פעולה נוספת מצד החבר הפוטנציאלי?

           בית משפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר) השיב על שאלה זו בשלילה וקבע, כי חברות בלשכת עורכי הדין אינה הופכת כל חבר בלשכה מניה וביה גם לחבר בארגון המשפטנים היהודי. כיוון שאינם חברים בארגון - אין חברי הלשכה יכולים לבקר פגמים שנפלו באספות ובמינויים שנעשו על-ידי הארגון.

           על מסקנה זו כמו גם על עצם ההחלטה להעמיד שאלה זו במוקד הדיון שבפניו - הערעור שבפנינו.

א. רקע כללי

1.       המערערת 1, לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: "הלשכה"), היא תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין). סעיף 4 לחוק לשכת עורכי הדין מגדיר, כי "הלשכה היא תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית".

2.       המשיב 1, הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים (להלן: "הארגון"), הוקם בשנת 1969, במטרה לעסוק בנושאים משפטיים בעלי חשיבות מיוחדת לעם היהודי ולמדינת ישראל. הוא פועל, בין היתר, נגד הפלייתה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית, תופעת האנטישמיות והכחשת השואה.

3.       ביום 26.3.04, נערכה אסיפת קונגרס הארגון (להלן: האסיפה), אשר בחרה אנשים שיכהנו בתפקידי מפתח בארגון. משיבים 2-6 נבחרו על ידי האסיפה לכהן בתפקידים הבאים בארגון: נשיא, סגנית נשיא, מזכיר ראשי, גזבר ומתאמת לגופים בינלאומיים. כשרותה של אסיפה זו עומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים, כאשר בפי המערערים מצבור של השגות על הדרך בה התנהלה.

4.       המערער 2, עו"ד מרקוס וסרמן (להלן: וסרמן), הנו חבר לשכה המכהן בהנהלת הארגון, אשר הצטרף לארגון על פי כל דרישות תקנון הארגון (להלן: התקנון או תקנון הארגון). המערערים 3-8 הם אחדים מבין חברי הלשכה שנמנעה מהם כניסה לאסיפה, בטענה שאינם חברים בארגון ואינם זכאים להצביע באסיפה. כניסתו של וסרמן לא נמנעה והוא נכח באסיפה, הגם שלא קיבל מידע מוקדם על קיומה ואף לא את סדר יומה. למרות זאת הצטרף למערערים אשר קבלו על אי הסדרים באסיפה.

5.       טענתם העיקרית של המערערים בבית משפט קמא הייתה, כי מארגני האסיפה מנעו, שלא כדין, את כניסתם של חברי הלשכה לאסיפה, למרות שעל פי ההסכמים הקיימים בין הלשכה לארגון, כל חברי הלשכה חברים בעלי זכויות בארגון. המערערים הצביעו גם על פגמים נוספים בהתנהלות האסיפה: לא פורסם סדר יום מפורט כדין של האסיפה; לא הובאו להצבעה הצעות שונות שהציעו חברים בארגון; הקונגרס בחר נשיאות בהרכב חסר ובניגוד לתקנון הארגון; הקונגרס הצביע על "בלוק" מועמדים ולא על כל מועמד בנפרד; לא הובאו בפני האסיפה עניינים שחובה להביאם ואף לא נערך פרוטוקול כדין של האסיפה.

          המערערים ביקשו מבית משפט קמא להצהיר, כי כל חברי הלשכה חברים בארגון וממילא זכאים להשתתף בכל הבחירות הנערכות בו. האסיפה התנהלה שלא כדין ולכן אין תוקף להחלטות שהתקבלו בה, כולל מינוי המשיבים 2-6 לתפקידים השונים. בנוסף, ביקשו המערערים, כי בית המשפט יורה על קיום אסיפה חדשה תוך 90 יום. 

6.       המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, גישת המערערים כי כל חברי הלשכה חברים אוטומטית בארגון, אינה מעוגנת בשום הסכם שנערך בין הלשכה לארגון. חברי הלשכה יכולים להצטרף לארגון רק לאחר שנקטו אקט הצטרפות אקטיבי וולונטרי. כל עוד הדבר לא נעשה, אין חברי הלשכה חברים בארגון, וממילא אין להם מעמד באשר לדרך התנהלות האסיפה. מבלי לגרוע מטענות אחרות, טענו המשיבים, כי האסיפה התנהלה על פי דין ובהתאם לנהוג בקונגרס. בנוסף טענו, כי הבקשה, אשר הוגשה כחודש וחצי אחרי הבחירות, לוקה בשיהוי, והעתרות לה לאחר זמן כה רב, תגרום נזק רב לארגון.

בית משפט קמא

7.       בפתיח לפסק דינו, הגדיר בית משפט קמא את הסוגיות העומדות בפניו, כאשר הגדרתו-נותנת ביטוי לשני ההיבטים הקשורים לסוגיית חברותם של חברי הלשכה בארגון. ההיבט הראשון הוא ההיבט התיאורטי-משפטי: האם ככלל קיימת אפשרות לצרף אדם לשמש כחבר בתאגיד ללא ידיעתו והסכמתו, חברות שלא מדעת, כהגדרתו של בית המשפט קמא. ההיבט השני הוא ההיבט הקונקרטי, שעניינו ההסדרים וההסכמים שנחתמו בין הארגון ללשכה המתייחסים למעמדם של חברי הלשכה בארגון ופרשנותם. ההכרעה בסוגיית חברותם של המערערים בארגון, היא הנדבך הבסיסי שמכתיב את התוצאה הסופית. אם ייקבע שהמערערים חברים בארגון, הם זכאים לסעד על שלא שותפו באסיפה. לעומת זאת, אם לא תתקבל העמדה, כי חברות בלשכה מקנה חברות בארגון, לא עומדת למערערים הזכות לערער על אסיפת ארגון שהם אינם נמנים על חבריו (חוץ מוסרמן, היחיד מבין המערערים שהיה חבר בפועל בארגון).  

8.       באשר להיבט הקונקרטי: המסמך הראשון שנבחן הוא תקנון הארגון. אליבא דבית משפט קמא, אם כל חברי הלשכה חברים אוטומטית בארגון, היה מקום לצפות שיהיה לכך ביטוי בתקנון, בפועל אין לדבר זכר לא לפי לשון התקנון ולא על פי ההקשר הכולל של הדברים. אדרבא, סעיף 4(5) לתקנון, העוסק בהצטרפות לארגון, קובע כי דרוש אקט הצטרפות אישי - וולונטרי כדי להפוך לחבר בארגון.

9.       המסמך הבא שנבחן הינו החלטת המועצה הארצית של הלשכה (להלן: המועצה) מיום 14.12.76. אליבא דכולי עלמא, המועצה היא היחידה המוסמכת להתקשר בשם הלשכה בהסכם מהסוג שמדובר בו, קרי: הסכם היוצר הסדר חברות (להלן: הסדר או הסדר חברות). עיון בהחלטה הנ"ל מצביע על כך שאין עוגן לעמדת הלשכה והיא למעשה תומכת בעמדת המשיבים. לא נאמר בהחלטה, כי מוקנית לחברי הלשכה חברות אוטומטית, אלא שעומדת לחברי הלשכה הזכות "להיות חברי הארגון....ללא כל תשלום נוסף". נוסח ההחלטה אינו מאיין את הדרישה לאקט הצטרפות אישי וולונטרי לארגון. "החידוש" בה הינו, כי חברי הלשכה אשר ימלאו אחר דרישות ההצטרפות, על פי תקנון הארגון, לא יידרשו לשלם דמי חבר. גם רוח הדברים מתיישבת עם המסקנה כי מדובר בהצטרפות ללא תשלום, ולא בהצטרפות אוטומטית שמאיינת את הצורך באקט וולנטרי.

10.     החוליה הרלבנטית הבאה מצויה במכתב מיום 4.2.1977 של כבוד השופט ח' כהן, שכיהן כנשיאו דאז של הארגון. במכתב הציע כבוד השופט כהן לחברי הלשכה לממש את הזכות שהוענקה להם להצטרף לארגון, וכך נאמר: "על מנת שהנהלת הארגון תוכל לצרפך כחבר לארגון, הנך מתבקש למלא את טופס הבקשה המצ"ב, לחתום עליו ולהחזירו אלינו. לאחר שהנהלת הארגון תצרפך כחבר לארגון, תישלח לך תעודת חבר...". מהמכתב עולה בבירור, כי ההסדר על-פי תפיסתו של הארגון פטר את חברי הלשכה מתשלום, אולם לא פטר אותם מהצורך בפעולה אקטיבית של מילוי טפסים בדרך הרגילה, על מנת להצטרף לארגון. הלשכה קיבלה את המכתב מבלי לחלוק על תוכנו, דהיינו, הבנה זו של ההסדר הייתה מקובלת עליה. הלשכה לא הודיעה לחבריה, כי "אוטומטית" הפכו כולם לחברים בארגון. המסקנה המתבקשת היא, כי הן הלשכה והן הארגון ראו צורך באקט אישי-וולונטרי של הגשת בקשה בכתב, כדי להפוך לחבר בארגון.

          הלשכה הפנתה לדבריה של נשיאת הארגון הקודמת כבוד השופטת הדסה בן עתו (להלן: השופטת בן עתו), בישיבת הוועד המרכזי של הלשכה מיום 14.12.93: "בגלל הקואליציה בין הלשכה והארגון כשנוסד, הוחלט שכל חברי הלשכה יהיו חברי הארגון...". דברים אלה, כך לטענת הלשכה, מצביעים על כך שהחברות היא אוטומטית. כמשקל נגד הסב בית המשפט קמא את תשומת הלב להמשך הדברים ולפיהם "...זו לא חברות בכפיה אלא זכות שהלשכה מעניקה לחבריה....". במילים אחרות אין מדובר במנגנון של חברות אוטומטית. בנוסף העיר בית משפט קמא, כי יש לקרוא את הדברים בהקשרם. המציאות ששררה בין הצדדים מיום עריכת ההסדר הייתה מעורפלת. מחד גיסא, רוב חברי הלשכה לא ממשו את זכותם להצטרף לארגון, מאידך גיסא, לא הייתה הקפדה על הצד הפורמאלי ביחס לחברי לשכה שהגיעו בפועל לאסיפות הקונגרס. דבריה של נשיאת הארגון הקודמת משקפים מציאות זו, ולא מעבר לכך.

11.     בתאריך 1.1.97 נחתמה אמנה בין הלשכה לארגון (להלן: האמנה). בין היתר, נאמר באמנה, כי "מאז היווסדו זוכה הארגון, שחברי הלשכה חברים בו אוטומטית, להקצבה שנתית קבועה מלשכת עורכי הדין בישראל ...". בית משפט קמא פירש את המילים " חברים בו אוטומטית", כביטוי המתייחס לפטור מתשלום דמי חבר של חברי הלשכה שאינו בא לייתר את הליך ההצטרפות האקטיבי. אפשרות אחרת כי מדובר שוב בביטוי לפרקטיקה המעורפלת שנהגה למעשה, ואשר לא נשענה על תשתית חוקית או הסכמית. בית משפט קמא עשה הפרדה ברורה בין "חברים בו אוטומטית" לבין "חברים בו שלא מדעת". עוד הפנה בית משפט קמא, לדבריו של ראש הלשכה אשר בנאומו בישיבת המועצה הארצית, ביום 30.11.03, אמר כי מדובר ב"אמנה מוזרה שנחתמה, ולפי דעתי אין לה שום מעמד משפטי מחייב".