הסתדרות מדיצינית הדסה נ' הדסה דה וומן ציוניסט אורגניזשון ואח' - פסקדין

החלטה

הבקשה ורקעהּ

בקשה למתן צו להקפאת הליכים ולמינוי נאמן למשך 90 יום לצורך גיבוש תכנית הבראה והסדר נושים לפי סעיפים 350ב(ד)(1) ו-350ד לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").

1.המבקשת הינה חברה לתועלת הציבור שעיקר עיסוקה, הן בעצמה והן באמצעות חברות בנות ונכדות, ניהול שני בתי חולים, הידועים בפי כל כ"הדסה עין-כרם" ו"הדסה הר-הצופים" (להלן: "בית החולים"). בבקשה, עותרת המבקשת כי תנוהל על ידי הנהלתה הנוכחית לצד נאמן שימונה על ידי בית המשפט, לו תינתן שורת הסמכויות הניתנות בסימן ב', פרק שלישי לחלק השלישי לחוק. המבקשת הציעה כי עו"ד ליפא מאיר ימונה כנאמן מטעמה.

2.המבקשת מעסיקה כ-6,000 עובדים: 1,180 רופאים; 2,083 אחים ואחיות; 1,054 עובדים פארא-רפואיים; 896 עובדי מנהלה; ו-808 עובדים טכניים ותפעוליים. המבקשת היא המעבידה הרביעית בגודלה באזור ירושלים.

3.לפי המפורט בבקשה, המבקשת פועלת בגירעון שנתי בסך של כ-300,000,000 ₪ וגירעונה המצטבר עומד כיום על כ-1,300,000,000 ₪. הכנסותיה השוטפות עומדות על כ-2,000,000,000 ₪, ונכון להיום חובותיה כלפי נושיה עומדים על כ-1,000,000,000 ₪. הגורמים למצב זה נעוצים, בעיקר, כך נאמר בבקשה: במערכת הרגולציה בתחום הבריאות המחייבת אספקת שירותים רפואיים לקופות החולים במחירים שנקבעים על ידי משרד הבריאות ובטיפול בכל מי שנזקק לטיפול רפואי דחוף אף אם אינו משלם, וכל זאת ללא קבלת תמיכה ממשלתית שוטפת בדומה לבתי החולים הממשלתיים; בתנאי האשראי בענף כשקופות החולים, שהן בעלות כוח מיקוח משמעותי, משלמות בתנאי תשלום של שוטף+60 ואף שוטף+90; בחולשה במבנה ובתפקוד הנהלת בית החולים אשר בעקבותיה נחתמו הסכמים גרועים עם קופות החולים שהעניקו להן הנחות מעבר למחויב לפי חוק ומעבר לממוצע המקובל בענף, שהגיעו לסך של כ-220 מיליון ₪ בשנה; במתן שירותי בריאות חינם לפרסונל ובני משפחותיהם, שמספרם מגיע כיום ל-25,000 איש; בחתימת הסכמי שכר מטיבים עם עובדי המבקשת מעבר למקובל בבתי החולים האחרים בישראל, שעה שעובדי המבקשת מאוגדים בהסכמים קיבוציים, המקבילים בחלקם להסכמים במגזר הציבורי, ובד בבד עם השנים חתמה המבקשת על הסכמי שכר מקומיים בנוסף להסכמים הקיבוציים הארציים, המיטיבים במידה משמעותית את שכר עובדי המבקשת בהשוואה למקביליהם בבתי חולים אחרים; ובקבלת נתח נמוך מהשירות הרפואי הפרטי (שר"פ) שמעניקים הרופאים בבית החולים גם בשעות הפעילות השוטפת של בית החולים בבקרים. בין היתר ציינה המבקשת, כי מועסקים על ידה 250 רופאים המוגדרים כסגל אקדמי ששכרם גבוה בכ-30% ממקביליהם בבתי חולים אחרים; וכי בשל העדר מדיניות שכר ברורה נקבעו במהלך השנים נורמות תגמול וקידום עובדים שאינן מקובלות במגזר הציבורי. כך, יש במבקשת 400 תפקידי ניהול, אך בפועל קיימים כ-900 מקבלי שכר מנהלים. דהיינו, כ-500 עובדים שאינם מנהלים המקבלים שכר כמנהלים. בנוסף קיימים תגמולי עובדים שאינם מקובלים בענף, וקיים עודף משמעותי של כוח-אדם.

4.לטענת המבקשת, נעשו אכן צעדי התייעלות במשך החודשים האחרונים, אך לא היה בהם די. כמו כן, נוהל משא ומתן עם קבוצות העובדים השונות: עובדי המנהל והמשק; האחים והאחיות; הרופאים ורופאי השיניים. המשא ומתן עם עובדי המנהל והמשק לא נשא פרי; המשא ומתן עם האחיות הצליח והמשא ומתן עם הרופאים נמצא בעיצומו.

5.עוד לטענת המבקשת, גירעונה השוטף אינו מאפשר את המשך ניהולה במתכונת הנוכחית. הדרך היחידה שניתן לחלץ אותה מהמשבר הכלכלי אליה נקלעה היא באמצעות הקפאת הליכים. לצורך כך התגייסו בעלת השליטה - ארגון נשות הדסה בארצות הברית וממשלת ישראל, והן מוכנות, כל אחת מהן, ליתן למבקשת הלוואה בסך 50,000,000 ₪. הסכם בעניין זה נחתם ביום 7.2.14 וקיומו הותנה במתן צו הקפאת הליכים, והפעלת המבקשת במתכונת שהוצעה בבקשה.

6.באשר לתכנית הפעלת בתי החולים בתקופת הקפאת ההליכים צוין בבקשה כי הצפי הוא לירידה בהכנסות, הן מפעילות קופות החולים והן מהכנסות אחרות כשר"פ, תיירות רפואית וכיוצ"ב. צוין כי חרף הירידה בהכנסות, לא צפויה ירידה בהוצאות האספקה, ואספקת התרופות תפחת בכ-50%. בתקופת ההקפאה ישולם שכר חלקי בשיעור 90% משכר העבודה הרגיל ובשיעור 75% בלבד בגין שכר עבודה מפעילות פרטית (שר"פ). בנוסף, לא יבוצע קידום שכר עובדים בגין ותק ודרגה ויקוצצו ההפרשות לחופשה והבראה. תשלומי המס יידחו כמו גם ביצוע הפקדות עבור התשלומים הנלווים למשכורות העובדים (קופת פנסיה, גמל והשתלמות). כן תימשך מגמת צמצום צוות העובדים בהיקף של 15 עובדים לחודש.

טענות המשיבים

7.לבקשה הוגשה תגובה בכתב מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הר"י") המייצגת את הרופאים העובדים אצל המבקשת. בתגובתה התנגדה הר"י, הן למתן הצו והן למינויו של הנאמן שהוצע על ידי המבקשת. באשר לצו המבוקש נטען, כי פחות מיממה לפני הגשת הבקשה היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשת צד בסכסוך קיבוצי (ס"ק 14074-02-14) כנגד המבקשת ומשרדי הבריאות והאוצר, בטענה לפעולות בלתי חוקיות שננקטו על ידי המבקשת שיש בהן פגיעה קשה בזכויות הרופאים. בין היתר, בהימנעות מתשלום שכר, הפרת הסכמים קיבוציים ונטילת כספים השייכים לרופאים מתוך קרנות השר"פ. בד בבד הגישה הר"י בקשה לבית הדין הארצי לעבודה לקיום דיון בפניו מכוח סעיף 24(ג) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). לדברי הר"י, הגשת הבקשה מטעם המבקשת בנסיבות אלו הייתה מחטף, שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון להתחמק מניהול ההליך מול העובדים בפני הערכאה המוסמכת והמתאימה, בית הדין לעבודה. בקשה להקפאת הליכים לצורך גיבוש הסדר הבראה אינה יכולה להיות מהלך לגיטימי בשים לב לעובדה שעיקר נושי המבקשת הם עובדיה, ובעיקר הרופאים. לדבריה, המהלך נועד רק להטלת "הלם ומורא" על העובדים. זאת, לאחר שבמשך חודשים ארוכים התקיים משא ומתן בין הצדדים במסגרתו הם הגיעו לטיוטת הסכם, בו הסכימו הרופאים לוויתורים חסרי תקדים. ברם, המבקשת חזרה בה מההסכמות וניסתה לכפות את עמדתה ולפגוע בזכויות הרופאים. למעשה, המבקשת אינה מבקשת לשנות דבר בכל הנוגע לבעלי השליטה ולהנהלה, ורק העובדים הם ה"נאשמים" ומושאי הביקורות, כשלאמיתו של דבר, האשמה העיקרית למצבה של המבקשת רובצת לפתח הנהלתה.

8.בטיעוניה בעל-פה שבה וציינה ב"כ הר"י כי מטרת ההקפאה היא "לשבור" את ועדי העובדים בכוח ולהתחמק מסמכותו של בית הדין לעבודה. היא הצביעה על כך שהחוב לעובדי המבקשת מהווה 70% מכלל חובותיה ושכל הטענות המועלות בבקשה הן טענות העוסקות ביחסי עבודה, תחום המומחיות של בית הדין לעבודה. לכן, אף שאין מחלוקת שלבית משפט זה סמכות למתן הצו, הוא אינו הפורום המתאים לנהל את סכסוך העבודה שהוא למעשה עיקרה של תכנית ההתייעלות, כפי הנטען בבקשה. היא הטעימה עוד, כי לבית הדין לעבודה יש את המומחיות המתאימה ולאור תיקון 43 לחוק בית הדין לעבודה המקנה סמכות לבית הדין הארצי להורות שדיון בתובענה יתנהל אצלו כערכאה ראשונה, ולכן לבית הדין גם היכולת להביא לפתרון מהיר בסכסוך. היא הוסיפה כי בחודש ספטמבר 2013 הגיעה הנהלת המבקשת לטיוטת הסכם עם הרופאים ולא הייתה לה כל סיבה לחזור בה מהמוסכם. למעשה, בהגשת הבקשה, ההנהלה פגעה אנושות באמון הרופאים בה, ובנסיבות אלו שההנהלה ממשיכה לנהל את בית החולים בתקופת ההקפאה, לא יתקדם דבר. באשר לזהות הנאמן, מלבד בעיית ניגוד העניינים עליה הצביעה, גם היא מלמדת שהבקשה כוללת "סידור עבודה" להנהלה הנוכחית. על כל אלו נטען כי המבקשת כלל אינה נמצאת במצב של חדלות פירעון, וכי במקרה של מתן הצו, לרופאים לא יהיה ביטוח אחריות מקצועית ובנסיבות אלו הם יפסיקו את עבודתם לאלתר.

9.ב"כ ועד האחים והאחיות וְועד עובדי המשק והמנהל הצטרפו גם הם במסגרת הדיון לטענה, כי מטרת ההקפאה היא אך לפגוע בזכויות העובדים ובהסכמי עבודה חתומים, ולהכתיב לעובדים תנאים מבלי שיהיה צורך לקבל את הסכמתם. היא הצביעה על כך שהבקשה נעדרת תכנית הבראה, והתרעמה על הקלות בה נטען בה כלפי העובדים כאילו הם אחראים למצבה הכלכלי הגרוע של המבקשת תוך הכתמתם בצורה בוטה ללא הצדקה. מנגד, ההנהלה הוצגה כמי שאינה נושאת בכל אחריות, אלא אדרבה פועלת בהגינות ובצורה ראויה. לדבריה, די בהתבטאויות אלו של ב"כ המבקשת כדי לפסול אותו מלהתמנות כנאמן, מקום בו קיום אמון בין הנאמן על ההקפאה ובין העובדים הוא הכרחי להשגת התוצאות הרצויות. בשולי טיעוניה הציגה מספר תנאים להסכמתה למתן הצו: השלמת משכורת חודש ינואר 2014; אי הפחתת שכר בתקופת ההקפאה ותשלום שכר מלא כולל התוספות הנלוות; העברת כספים לקרנות הפנסיה; אי ביצוע פיטורין של מי מהעובדים; ומינוי נאמן נוסף - רואת חשבון מטעמם של העובדים, לצדו של הנאמן המוצע.

10.ב"כ המדינה (משרדי האוצר והבריאות) טענה, כי יש לזכור שמדובר בבית חולים פרטי שהמדינה אינה מחויבת לכסות את גירעונותיו ואין מקום כלל להשוותו לבתי החולים הממשלתיים. חרף זאת, המדינה נחלצה לעזור למבקשת בשל חיוניותה ומתוך אחריותה הציבורית, אך היא אינה יכולה להעביר כספים מבלי שהדבר יותנה בפעילות שתוביל ליציבות כלכלית של המבקשת לטווח הרחוק. העברת הכספים יכולה להיעשות רק לפי "מבחני תמיכה" בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה -1985, הכולל דרישה לתשלום חיצוני כנגד תשלום של המדינה, ועל כן רק במסגרת ההסכמה עם נשות הדסה על התשלום בתקופת ההקפאה, היא יכולה להעביר כספים למבקשת לצורך תפעולה השוטף.

11.ב"כ בעלת השליטה – ארגון נשות הדסה, הדגיש את מחויבותו של ארגון נשות הדסה לקיומו של בית החולים, כשבמסגרת זו הארגון תרם לבית החולים רק בעשור האחרון כמיליארד דולר והדגיש את המצב הכלכלי הקשה בו מצויה המבקשת. לדבריו, טענות העובדים, ככל שיש בהן צדק, ודאי נוכח העובדה ששמהּ המקצועי הטוב של המבקשת הוא אך בזכותם, אין בהן כדי להועיל, לא להם ולא לקיומה של המבקשת. למבקשת אין שקל אחד להמשך פעילותם של בתי החולים, ולכן להסכמות שיהיו, ככל שיהיו בבית הדין לעבודה, לא תהיה כל משמעות כשלא יהיה מניין לממנן.

12.ב"כ קרנות הפנסיה של חלק ניכר מהרופאים העובדים במבקשת ציין כי תלוי ועומד הליך בבית הדין לעבודה על חוב נטען של המבקשת לקרנות בסך של כ-80 מיליון ₪ בגין הפרשי תגמולים והפרשות שונות, ולאור המצב הנוכחי שנוצר ישקלו הקרנות ביצוע הפחתה בקצבאות ובזכויות של הרופאים. כן ציין כי במסגרת הבקשה המבקשת ציינה שלא תבצע הפרשות לקרנות במהלך ההקפאה, כפי שלא הופרשו בחודש הקודם, והמשמעות היא הפסקת ביטוחי הסיכון הנלווים לקרנות. לדבריו, גם אם יינתן הצו, יש להורות על המשך ההפרשות בסך של כ-4,000,000 ₪ לקרנות הפנסיה מדי חודש בחודשו.

13.לאחר נציגי העובדים טענו ב"כ הבנקים וחברות הביטוח, הנושות במבקשת. ב"כ בנק לאומי הסכים לבקשה, תוך שציין שהבנק הינו נושה מובטח, כי יש לוודא שקיימת לו הגנה הולמת על נשייתו המובטחת וכי יוברר מי הוא בעל הסמכות ליתן לבנק הוראות. ב"כ בנק מזרחי-טפחות ציין כי למשיבה אין עוד חובות כלפי הבנק ולכן אין לו עמדה בבקשה. ב"כ בנק איגוד ציין כי בנק איגוד הינו נושה מובטח, הן בנכסי נדל"ן שונים בבעלות המבקשת, והן בכספים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין "תשלומי יולדות" שהומחו לבנק. הוא התרעם על כך שאין בבקשה כל אזכור לפירעון ההלוואות לבנק, ולוּ ההלוואות השוטפות, וטען כי בכל מקרה יש ליתן לבנק הגנה הולמת על נשייתו המובטחת. לב"כ הראל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת את רופאי בית החולים בביטוח אחריות מקצועית, לא הייתה עמדה בשאלת מתן הצו, אך הוא ציין כי יש להסדיר את הכיסוי הביטוחי של הרופאים גם בהיות המבקשת בהקפאה. לב"כ כלל חברה לביטוח בע"מ לא הייתה עמדה בשאלת מתן צו ההקפאה, חרף האמור בבקשה שאינו תואם לדעתו את המציאות. ב"כ "טקליס – שירותי מימון בע"מ", שהיא גם נושה מובטחת כנגד חוב בסך של כ-700,000 ₪, לה משועבד ציוד המחשוב המונפק למבקשת בליסינג, טענה כי מרשתה אינה מתנגדת להקפאה, אך גם לה יש לדאוג להגנה הולמת. ב"כ מס הכנסה הנושה במבקשת ב-70,000,000 ₪ בגין אי העברת כספי ניכויים, הסכימה לבקשה וכך גם ב"כ מע"מ. ולבסוף ב"כ רשם ההקדשות תמכה אף היא במתן הצו.

14.ב"כ הכנ"ר תמך אף הוא במתן הצו. לדבריו, בית הדין לעבודה אינו יכול להתמודד עם מצבה הקשה של המבקשת, שאינו מסתכם רק במחלוקות עם העובדים. לדבריו, ככלל, אי-שיתופה של הנהלת תאגיד בניהול התאגיד במצב של הקפאת הליכים, גורם להנהלות התאגידים לדחות את הגשת הבקשות למתן צו הקפאת הליכים, דבר שמוביל לא פעם את התאגידים למצב שבו ההקפאה כבר אינה מועילה. לכן, לדבריו, ככלל, אין זה נכון שלא לאפשר להנהלת התאגיד לנהלו תחת פיקוח של בית המשפט במסגרת הקפאת הליכים. הדבר נכון בוודאי במקרה זה, בו ההנהלה הנוכחית, לא זו בלבד שאינה נושאת באחריות למצבה הכלכלי של המבקשת, אלא שהיא מונתה אך לאחרונה במטרה לסייע למבקשת להיחלץ מהמצב אליו נקלעה ולבנות לה תכנית הבראה. גם אין כל חשש לאינטרסים זרים המניעים אותה. הוא הוסיף, כי מאמצי ההנהלה הניבו פרי בדמות נכונותם של המדינה וארגון נשות הדסה להזרים למבקשת 100 מיליון ₪ בתקופת ההקפאה, ולכן גם לטענות העובדים בדבר חוסר אימון בהנהלה הנוכחית אין מקום. כן ציין, כי אף אם המבקשת אינה נמצאת כבר עכשיו במצב של חדלות פירעון ממש אין מניעה ליתן צו להקפאת הליכים.

דיון והכרעה

15.אכן, נדבך משמעותי עליו מושתתת הבקשה הוא הסכמי השכר הקיימים בין המבקשת ובין העובדים בסקטורים השונים בבית החולים. ברם, הבקשה בנויה על נדבכים נוספים: חוזה ההתקשרות עם קופות החולים וההנחות המפליגות שהמבקשת העניקה להן; העמדת מתקני בית החולים וכוח העבודה שלו לצורכי שר"פ שלא בתמורה נאותה; חובות המבקשת לקופות הפנסיה; חובות המבקשת לבנקים ולחברות הביטוח; והחובות לספקים. לכן, גם אם האכסניה הטבעית למתן הכרעה בסכסוכי עבודה היא בבית הדין לעבודה, חוסר סמכותו של בית הדין לדון במכלול היחסים והסכסוכים הקיימים בין כל הצדדים וחוסר יכולתו להכפיף את כל הנושים למרותו, מובילים למסקנה ולוּ מהבחינה הפרקטית, שאין מקום להתלות את הדיון בבקשה או להעבירו לדיון בבית הדין לעבודה עד שזה יכריע בסכסוך העבודה הקיים בין המבקשת וציבור עובדיה.