פסק דין
1.הסוגיה המשפטית השנויה במחלוקת בתיק זה עניינה תחולת סעיף 30 להסכם "אופק חדש" הקובע תשלום תמורה לעובדי הוראה בגין "פעילויות בית ספריות". המבקשת טוענת, כי יש להחיל את הסעיף גם על גננות המועסקות בגני ילדים בתנאי הרפורמה ואילו המשיבה טוענת כי הסעיף אינו חל על גננות אלא רק על עובדי הוראה בבית ספר.
2.המבקשת, הסתדרות המורים בישראל, הגישה בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי. בבקשה טענה המבקשת, כי סעיף 30 להסכם אופק חדש חל אף על גננות וכי על בית דין זה ליתן צו עשה המורה למשיבה לשלם מעתה והלאה לעובדי הוראה בגני ילדים שעברו להעסקה בתנאי רפורמת אופק חדש תשלום תמורה בגין פעילויות בית ספריות.
כן התבקש בית הדין לפסוק פיצויים לכל עובד הוראה הזכאי לתמורה עקב התנהגותה המפרה של המדינה וזאת בהתאם לסעיף 37 ד' לחוק ישוב סכסוכי עבודה התשי"ז – 1957.
3.המשיבה, מדינת ישראל, הגישה כתב תשובה מטעמה ולפיו, סעיף 30 להסכם אינו חל על הגננות וכי הדרישה להחילו על הגננות הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים משך כל תקופת ניהול המשא ומתן על הסכם "אופק חדש". כי עמדתה של המשיבה, לאורך כל ניהול המשא ומתן הייתה ונותרה, כי הסעיף חל על עובדי הוראה בבית ספר בגין "פעילויות בית ספריות" בלבד.
4.ראיות ועדים
הגישו תצהיר והעידו – מר יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, גד דעי, מ"מ מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי של הסתדרות המורים לילי פוקמונסקי, מנהל המחלקה לגננות בהסתדרות המורים.
מטעם המשיבה – מר שאול כהן, מר ניר רז, מר בר נתן, משה בכר, כולם עובדי משרד האוצר.
5.הסכם אופק חדש והשינויים שנעשו במסגרת הרפורמה
רפורמת אופק חדש הביאה לשינוי כולל במערכת החינוך במדינת ישראל. במסגרת הרפורמה לעובדי ההוראה בבית הספר, הוגדל שכר הבסיס למורים, ניתנו שעות פרטניות בבית הספר לצורך השקעה ולימוד פרטני של תלמידים, תגמול המורה עבור שעות השהיה בבית הספר והגדלת תקציב "שעות השהייה" של המורה(לצורך בדיקת מבחנים, הכנת מערכי שיעור, תיכנון פעילויות בית-ספריות ועוד). שינוי בשבוע העבודה של המורה. שינוי בקידום המקצועי, שינוי בשיטת הגמולים, שינוי בתחום הפנסיה ועוד.
השינויים שנעשו במסגרת הרפורמה לגני ילדים הנם – הארכת יום הלימודים, ארגון מבנה הוראה ולמידה בגן, טיפוח אקלים גן מיטבי, התפתחות מקצועית של הסגל החינוכי בגן, אחריות ומחויבות הגננת מבחינה מקצועית, לביסוס התהליכים החינוכיים בגן ותכנית פדגוגית הכוללת את מקצועות הליבה, המוטמעות בפעילויות תואמות התפתחות וכן את הפעילויות הבאות – עבודה בקבוצות קטנות, מפגש פרטני, מפגשי הורים, מיפוי כיתת גן, ישיבות צוות ועוד.
ניתן להיווכח, כי הרפורמה במערכת החינוך ובגני הילדים הנה בעלת מאפיינים דומים אולם יחד עם זאת, היא מותאמת, למאפיינים השונים של תפקיד עובדי הוראה בבית הספר ועובדי הוראה בגני הילדים.
6.כללי פרשנות חוזים ופרשנות הסכם קיבוצי
הסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת בתיק זה הנה פרשנותו של ההסכם הקיבוצי, אופק חדש בין הצדדים.
כבר נפסק, כי הסכם קיבוצי הינו בראש ובראשונה הסכם, ולכן חלים עליו הכללים הנוגעים לפרשנות חוזים לרבות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, (ע"ע 1308/04 שרגא קריגל – רשות הנמלים והרכבות, ניתן ביום 11/7/06, (להלן: "עניין קריגל"), ע"ע 35912-08-10 אסתר תריף – עיריית יהוד מונוסון, ניתן ביום27/9/11.
סעיף 25 (א) לחוק החוזים בנוסחו המתוקן מיום 17/1/2011 קובע כדלקמן,
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"
בהלכה הפסוקה הידועה כהלכת אפרופים, (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט (2) 265, (להלן: "הלכת אפרופים"); דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 4/7/95), נקבע כי הדרך לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי של צדדים לחוזה הינה באמצעות שיטה פרשנית חד-שלבית, הכוללת בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה.
בפסיקת בית המשפט העליון שלאחר התיקון לחוק החוזים אושררה הלכת אפרופים כפי שעוצבה וגובשה בפסיקה שבאה בעקבותיה, כרלוונטית ותקפה גם לנוסחו של סעיף 25 לחוק החוזים לאחר התיקון לחוק. ראה דעת הרוב ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ. סהר חברה לתביעות בע"מ, ניתן ביום 26/2/12, (להלן "עניין סהר"), בו נקבע, כי חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית.
בפסיקה זו אושר גם חלקה השני של הלכת אפרופים , לפיה, כאשר לא ניתן בשום אופן ובאף דרך לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה.