פסק דין
עניינה של התובענה נשוא פסק דין זה הוא בתביעה שהוגשה על ידי חברת הביטוח הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ שהייתה בעת הגשת התביעה מצויה בניהול "מנהל מורשה" על פי סעיף 68 לחוק פיקוח על עסקי ביטוח תשמ"א 1981; איני יודע מה מצבה של התובעת ליום מתן כתיבת פסק דין זה והאם הסתיימו כל ההליכים הכרוכים בביצוע ההסדרים השונים שנקבעו על ידי כב' נשיא בית המשפט המחוזי, השופט וינוגרד, במסגרת תכניות ההסדר, אולם נראה כי אין לכך משמעות לעניין פסק דין זה.
התביעה היא לתשלום חוב נטען מהנתבע, שהיה בעת הרלבנטית לפסק הדין סוכן של התובעת בעל זכויות חיתום, ופעל, ככל הנראה, במסגרת של חברה בע"מ בשם ברקן סוכנות לביטוח בע"מ [ להלן: "ברקן"].
לא למותר לציין כי טענה ראשונית וראשונה של הנתבע הייתה שאין לו ולתובעת יריבות שכן כל טענה שיש לתובעת לכאורה כנגדו, עליה להפנות כלפי ברקן וכי ספק עם ערבות שמסר לטובת ברקן כלפי חברת הביטוח רותם חברת לביטוח בע"מ [ שגם היא נמצאת , או הייתה, מצויה בניהול של מנהל מורשה ] חלה גם כלפי התובעת שבאה בנעליה.
כל אלה, כפי שיראה, אינם דברים הרלבנטיים להנמקת פסק דין זה.
בשלב שמיעת הראיות הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית לפיה מינה בית המשפט רואה חשבון כמומחה מטעמו של בית המשפט, בעל סמכויות של חוקר לפי תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, על מנת שזה יבדוק את מערכת החשבונות שבין הצדדים [ ראה פרוטוקול והחלטה מיום 25.6.02 והמשך בקביעת זהות המומחה/החוקר, רו"ח בועז יפעת, בהחלטה מיום 16.7.02; להלן: "החוקר" ].
עד כמה היה עניין זה בעל נחיצות ניתן לראות מהאמור בסעיף 37 לחוות דעתו של החוקר, שם ציין באשר לכרטיסי החשבון של הנתבע אצל התובעת כי "...(גם) אם הייתה לי נגישות למסמכים המבססים את הפעולות הרשומות בכרטיסי החשבון לא היה זה מעשי כלל לבדוק התנועות המופיעות בדפי החשבון".
ב"כ הצדדים ניהלו עניין סבוך זה ביעילות וסבלנות רבה [ ואני יודע שדברים אלה עשויים להישמע מוזרים לאור הזמן הרב שחלף בניהול התיק, אלא שחלק ניכר ממנו חלף עקב התעכבות פעולתו של החוקר - ראה התנצלותו בפתח חוות הדעת - ויתרתו בדחיות שונות שהיו, לפחות מאז מונה החוקר, בהסכמת הצדדים ]; מכל מקום, הגיעו באי כח הצדדים להסדר דיוני נוסף וראוי גם לאחר קבלת חוות הדעת, והוא בכך שלאחרי חוות הדעת לא יערכו דיונים נוספים וכי השאלה היחידה שנותרה לבירור היא שאלה משפטית, כפי שהציג אותה החוקר בסעיף 38 לחוות דעתו, ונוגעת לחלק החוב הקרוי בפי הכל כ- "החוב הרשום" [ ועניין מינוח זה יובהר להלן ] כדלקמן:
"...השאלה האם ניתן להסתמך לצורך התביעה על היתרה כפי שהיא מופיעה בספרי החשבון של התובעת היא שאלה משפטית...".
החוקר הניח שאלה זו לפתחו של בית המשפט, כפי הראוי [ סעיף 41 לחוות הדעת ] וכך גם עשו באי כח הצדדים בסיכומי טענותיהם שהוגשו על ידיהם לבית המשפט.
לאמור לעיל יש להוסיף כי התובעת הביעה את הסכמת להסדר הדיוני הנוסף הנ"ל בתוספת ובכפוף, לגישתה, לתשובה לשאלה שנשאל החוקר על ידיה [ להלן: "שאלת התובעת" ו"תשובת החוקר" בהתאמה, להבדיל משאלות הבהרה שאזכיר בהמשך הדברים ]; עניין השאלה והתשובה יובהרו על ידי גם הם בהמשך הדברים.
כאן המקום להסביר כי החוב נושא התביעה נחלק לשני ראשי חוב; האחד, תביעת חוב, שנוי במחלוקת, לגבי סכום הרשום בספרי התובעת [ הוא "החוב הרשום" כאמור לעיל ] והשני, סכום חוב שאינו רשום בספרים הנובע מהתחשבנויות של התובעת עם ברקן [ להלן: "החוב הבלתי רשום"; ראה סעיף 2 לחוות דעת החוקר ].
באשר לחוב הבלתי רשום, הגיע החוקר למסקנות כי הנתבע הוא הזכאי לתשלום על פי הרישומים בספרים בסכום של -.90,419 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, כפי סיכומיו בסעיפים 39, 40 לחוות דעתו.
סכומים אלה שונו, ככל הנראה, במסגרת תשובות שמסר החוקר לשאלות הבהרה.
אני מסייג דברים אלה בביטוי "ככל הנראה" הואיל ולא מצאתי בתיק, בבואי לכתוב פסק דין זה, את שאלות ההבהרה הנ"ל ואת התשובות להן ואיני זוכר גם שראיתים קודם לכן; ואולם אין פליאה בכך שכן התיק הוא רב שנים ועב כרס, וייתכן ובתנודותיו השונות נשמטו ממנו המסמכים הנ"ל; מכל מקום, ב"כ התובעת מזכיר את שאלות ההבהרה והתשובות להן באשר לשינוים בשערוך סכומי החוב, הרשום והבלתי רשום, ואיני מוצא מקום לפקפק בנתונים שנמסרו על ידיו כאילו אינם נכונים, ובסופו של יום, כפי שלהלן, אין לעניין זה משמעות לצורך פסיקת הדין [ ראה סעיפים 3 ו 18 לסיכומי טענות התובעת ].
כאמור, המחלוקת היא לעניין החוב הרשום.
לעניין חוב זה קבע החוקר שלא הייתה לו כל אפשרות לבדוק את מהות הפעולות בכרטיסי החשבון, והוסיף כאמור לעיל שבדיקה כזו לא הייתה מעשית בכל מקרה [ סעיף 37 לחוות הדעת ].
לקראת מתן הסכמתה להסדר הדיוני הנוסף, פנתה התובעת [ לא ברור על פי איזו סמכות או רשות ] אל החוקר בשאלה, היא השאלה שהוגדרה על ידי כ"שאלת התובעת" דלקמן: "...האם לאור כרטיסי התובעת...וכן החומר החשבונאי הנוסף שהציגה בפניך, קיים ספק כלשהו ביחס לאמינות ואמיתות נתוני הנהלת החשבונות של התובעת ויתרת החזר החוב בספריה כפי שמשתקפים מהכרטיסים שצורפו לכתב התביעה" [ הדגשה במקור – צ.כ. ].
לשאלה זו ניתנה תשובת החוקר דלקמן:
"..בתשובה לשאלתך...הריני להבהיר כי במה שכתבתי בסעיף 38 לחוות דעתי לא הייתה הבעת ספק ביחס לאמיתות ואמינות נתוני הנהלת החשבונות של התובעת...