הסדרת מעמדם של בני זוג זרים של אזרחים ישראליים שאינם נשואים זה לזה - פסקדין

1.         בפני עתירה שהגישו משה כהן ומריאטה דואה (להלן - עותר 1, עותרת 2 או העותרים) והאגודה לזכויות האזרח (להלן - האגודה או עותרת 3) נגד משרד הפנים (להלן - המשיב). העותרים מבקשים את הסעדים הבאים:

א.         להורות למשיב להחיל על העותרת את ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראלים שאינם נשואים זה לזה, ולקזז מן ההליך חלק מהתקופה שהעותרים המתינו לאישור הבקשה.

ב.         לקבוע כי יש להחיל את ההליך המדורג להסדרת מעמדם של בני זוג זרים של אזרחים ישראלים שאינם נשואים זה לזה, גם במקרים בהם האזרח הישראלי נשוי באופן פורמאלי ובפועל הוא פרוד ממי שהוא נשוי לו ומקיים חיי משפחה ומשק בית משותף אך ורק עם בן הזוג הזר.

רקע עובדתי

2.         העותר הינו אזרח ישראל, יליד שנת 1952. בשנת 1980 נישא העותר לגב' פלורנס כהן ונולדו להם שלוש בנות.             בשנת 2000 נפרדו העותר ואשתו והעותר עזב את ביתם המשותף. באוגוסט 2000 החלו הליכים משפטיים בין הצדדים בבית משפט לענייני משפחה בירושלים וביום 28.4.03 נתן בית המשפט (כב' השופט מנחם כהן) פסק דין בו הורה, בין השאר, על חלוקת הרכוש המשותף של הצדדים (תמ"ש 18032/00 ותמ"ש 18033/00).

3.         במקביל להליכים בבית המשפט לענייני משפחה הגיש העותר תביעה לגירושין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בשל מחלוקות שנותרו בענייני הרכוש בין בני הזוג, על פי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הליכי הגירושין אינם מתקדמים ואינם צפויים להתקדם בעתיד הקרוב.

4.         בשנת 2000 הכיר העותר בישראל את העותרת, אזרחית פיליפינית, ילידת 1965. לאחר שנפרד מאשתו, התחזק הקשר בינו לבין העותרת והשניים הפכו לבני זוג. העותרים עברו להתגורר יחדיו ואין חולק כי מזה מספר שנים הם מנהלים חיי משפחה ומשק בית משותף והם " ידועים בציבור". 

            ההליכים בפני המשיב

5.         ביום 25.6.03 פנו העותרים למשיב בבקשה להעניק לעותרת מעמד בישראל כבת זוגו של העותר. לבקשה צרפו העותרים מסמכים המעידים על הקשר הזוגי ביניהם ועל העובדה כי מרכז חייהם בישראל (נספח ע/8 לעתירה). המשיב ערך שימוע נפרד לכל אחד מהעותרים. ביום 19.8.03 הודיע המשיב לעותרים על החלטתו לדחות את בקשתם:

            "בקשתך לקבלת מעמד עבור הגב' הנ"ל כבת זוגתך נדונה במשרדנו ונדחתה מאחר ולפי ההוראות מצבו האישי של הישראלי חייב להיות פנוי ואילו אתה עדיין נשוי" (נספח ע/9 לעתירה).

6.         ביום 31.8.03 פנתה באת כוחם דאז של העותרים עו"ד רעות מיכאלי מהמרכז לפלורליזם יהודי, אל המשיב. במכתבה ציינה עו"ד מיכאלי כי תביעות הממון בין העותר לאשתו הסתיימו, כי בית המשפט לענייני משפחה נתן בעניינם פסק דין וכי העותר הגיש תביעה לגט מאשתו לבית הדין הרבני בירושלים (נספחים ע/11 ו-ע/12). המשיב לא ענה לפניה. ביום 29.9.03 שלחה ב"כ העותרים תזכורת למשיב (נספח ע/13 לעתירה).

            ביום 6.11.03 וביום 30.12.03 שלחה ב"כ העותרים מכתבי תזכורת נוספים למשיב (נספחים ע/14 ו-ע/15 לעתירה). רק ביום 13.1.04 השיב המשיב לעותרים והודיעם כי דחה את בקשתם:

"עפ"י הנוהל הקיים במשרדנו - נוהל מעמד בני זוג חיים משותפים - לא ניתן לתת הארכת אשרה לבן הזוג הזר כל עוד מצבו האישי של הישראלי לא פנוי.

לאור האמור על מר כהן לגשת ללשכת מנ"א (מינהל אוכלוסין) ולהציג תעודת גירושין, לאחר הצגת המסמך הנדרש, יוכל משרד הפנים לטפל בעניינו בהתאם לנהלים ולקריטריונים הקבועים בחוק.

עוד מבדיקת המקרה עולה כי הגב' דואה ניסתה להאריך מעמדה בארץ כעובדת זרה סיעודית ובקשתה זו גם סורבה היות והגב' שוהה בארץ מעל חמש שנים וביקשה להחליף מעסיקה".

(נספח ע/16 לעתירה).

7.         ביום 20.2.04 פנתה ב"כ העותרים למשיב פעם נוספת, וטענה כי על פי נוהלי המשיב, הוא מכיר " בקושי הקיים לאזרחי ותושבי ישראל, המנהלים לעיתים הליכי פרידה וגירושין ממושכים, העלולים להימשך שנים" (נספח ע/17 לעתירה). ביום 18.4.04 שבה ב"כ העותרים ופנתה למשיב וצרפה פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 29.4.03 בעניינם של העותרים ואת פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני  מיום 1.3.04 בעניין תביעת העותר לגט מאשתו (נספחים ע/18 וע/19 לעתירה).

            ביום 6.7.04 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה בשל שהיה שלא כדין ובעקבות זאת שוב פנתה ב"כ העותרים אל המשיב (נספח ע/20 לעתירה).

8.         בעקבות התערבות הלשכה המשפטית של המשיב שוחררה העותרת ממעצר ונמסר לעותרים כי עליהם לפנות למשיב להשלמת ההליכים להסדרת מעמדה של העותרת. העותרים שבו והמציאו למשיב מסמכים להוכחת הקשר ביניהם. בעקבות זאת, ביום 29.7.04, ניתן לעותרת רשיון לישיבה בישראל ללא היתר עבודה מסוג ב/2, לתקופה של ששה חודשים (עד ליום 29.1.05).

9.         ביום 13.10.04 שוב פנתה ב"כ העותרים למשיב והדגישה כי העותרת זכאית לקבל רשיון לישיבה ועבודה בישראל מסוג ב/1 (נספח ע/21 לעתירה). למכתב זה לא התקבל מענה מטעם המשיב. ביום 23.12.04, שוב פנתה ב"כ העותרים למשיב ודרשה כי ינתן לעותרת רשיון לישיבה ועבודה בישראל מסוג ב/1 (נספח ע/22 לעתירה).