הנחת תיק על גדר לצד המבוטח אינה התרשלות המשחררת את המבטחת מאחריותה

המקרה

1.                   1.                   זוהי תביעה לתגמולי ביטוח. לטענת התובעת, נגנב תיק היד שלה, בהיותה מחוץ לתחום ביתה, והיא תבעה סך 17,173 ש"ח בגין ערכם של התיק ושל פריטים שהיו בו (תכשיטים, משקפי שמש, משקפי ראיה וארנק) וכן ריבית מיוחדת בסך 3,000 ש"ח לפי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981 ולחלופין פיצוי בסך 2,000 ש"ח בגין טרדה, אבדן זמן ועגמת נפש.

בסיכומיה זנחה התובעת את תביעתה לקבלת תגמולי ביטוח בגין התיק, הארנק, משקפי השמש ומשקפי הראיה, וטוב שכך, שכן לפי הפוליסה הרלבנטית לא היה כל כיסוי ביטוחי לפריטים האמורים כשהם מצויים מחוץ לדירת מגוריה של התובעת.

2.                   2.                   שלושה ענינים טעונים הכרעה:

·         ·         האם אירע מקרה ביטוח?

·         ·         האם הפרה התובעת תניה בחוזה הביטוח המטיל על מבוטח חובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים למניעת אובדן או נזק המכוסים על פי הפוליסה?

·         ·         שאלת הנזק והתביעה לריבית מיוחדת.

נבחן ענינים אלה לפי סדרם.

שאלת קיומו של מקרה ביטוחי

3.                   3.                   לטענת התובעת, בכתב התביעה ובעדותה בבית המשפט: בלילה שלפני האירוע לנה בדירת בתה, והיא נטלה עמה מדירתה את תכשיטיה לנוכח מקרי פריצה רבים באזור. ביום האירוע (24/10/02), הסיע חתנה אותה הביתה, ובדרך הוזעק לעזור לגיסתו, שרכבה נתקע עקב תקר בגלגל. בעת שהחליף את הגלגל ברכב גיסתו, גיסתו השתמשה ברכבו על מנת להסיע את בתה לגן ילדים, והתובעת נותרה במקום עם חתנה בעת שהחליף את הגלגל. בשלב מסוים הניחה התובעת את התיק עם התכשיטים על גדר במקום, על מנת למסור כלי לחתנה, והתיק, על תכולתו, נגנב.

4.                   4.                   נמסרו שתי תלונות למשטרה, שתיהן על ידי בנה של התובעת, מר אלי מזרחי, קצין משטרה בכיר בדרגת סגן-ניצב, אחת למחרת יום האירוע, והשניה כעבור כחודשיים.

בתלונה הראשונה נרשם כי התיק "אבד" בעקבות הנחתו על גדר אבן בסמוך לתחנת אוטובוס, וכשהתובעת חזרה למקום, כעבור חמש דקות מרגע שגילתה שהתיק חסר, התיק לא היה במקום.

בתלונה השניה נרשם כי התיק נגנב בעת שהמתינה התובעת לאוטובוס בכיכר דניה.

לפי עדותו של מר מזרחי, נמסרה התלונה השניה על פי הנחיית סוכן הביטוח, שדרש אישור בו יפורטו הפריטים שנגנבו.

5.                   5.                   לפי פוליסת הביטוח הרלבנטי, היו התכשיטים מבוטחים בביטוח "כל הסיכונים", וכלשון הפוליסה "לכיסוי אובדן או נזק מכל סיבה שהיא". על כן, צודק ב"כ  התובעת כי קיים כיסוי ביטוחי הן למקרה של אובדן והן למקרה של גניבה, והנתבעת לא חלקה על כך. לפיכך, קיים כיסוי ביטוחי, בין שהמקרה ארע כנטען בכתב התביעה ובעדות התובעת, בין כמתואר בתלונה הראשונה למשטרה, ובין כמתואר בתלונה השניה למשטרה.

6.                   6.                   עמדת הנתבעת בסיכומיה, אינה חד-משמעית. היא נעה בין העדפת הגרסה העולה מהתלונה הראשונה שנמסרה במשטרה (סעיפים 6 ו-14 לסיכומים), גרסה המקימה כיסוי ביטוחי, כפי שציינו, לבין דחיית התביעה עקב אי-הוכחתו של מקרה ביטוח (סעיפים 10 ו-15 לסיכומים).

7.                   7.                   מאחר ועסקינן בביטוח כל הסיכונים החל במקרה של "אובדן או נזק מכל סיבה שהיא", די לתובעת להוכיח כי נגרמו לה אבדן או נזק, על מנת שיתקיים מקרה ביטוח, ואין היא חייבת להוכיח כיצד נגרמו האובדן או הנזק.

הצד השני של המטבע הוא, כי על מנת שלא יתקיים מקרה ביטוח, נדרש כי יהיה זה מקרה בו התובעת במרמה בדתה סיפור אבדן או גניבה של התכשיטים.

8.                   8.                   נחה דעתי כי התיק עם התכשיטים אכן אבד או נגנב, ואין זה מקרה בו התובעת בדתה סיפור בכללותו על מנת לזכות בתגמולי ביטוח בגין התכשיטים מבלי שאלה אבדו או נגנבו, ואני אומר את הדברים בהיותי מודע לסתירות הקיימות, בנקודות מסוימות, בין עדותה של התובעת בבית המשפט לבין הודעתה שמסרה לחוקר, בין עדות התובעת לבין עדות חתנה, בין עדות התובעת לבין עדות בנה, ובין עדות בנה לבין העולה מהתלונה הראשונה שמסר במשטרה.