המ"ש 8819-11-17 קרמברג נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

למבקש, שבבעלותו מספר כלי רכב, נרשם ביום 31.3.17 דוח שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר. המבקש היה רשאי להודיע על רצונו להישפט עד ליום 15.8.17. המבקש פעל נמרצות להסב את הדוח ע"ש מי שנהג, לטענתו, בעת העבירה. ההתכתבות בעניין ההסבה לא נשאה פרי. המבקש פנה פעם נוספת למפנ"א, לטענת המשיבה בעיקר לצורך הסבת הדוח, ביום 6.7.17 ובפנייה זו כלל גם טופס בקשה להישפט. פנייה נוספת של המבקש למפנ"א מיום 11.9.17 ובה הודעה על כוונה להישפט נדחתה עקב איחור.

המשיבה טוענת כי לא ניתן לפעול להסבת דוח ובמקביל להודיע על כוונה להישפט ומשכך אין הצדקה להארכת המועד לאחר שהמבקש בחר בקו פעולה מסוים (הסבה) שלא הניב תוצאות כמקווה. המבקש לעומת זאת מדגיש את עיוות הדין שייגרם לו אם תידחה בקשתו. הוא טוען גם כי בקשתו להישפט מוגשת בסד הזמנים שקוצב חוק סדר הדין הפלילי [ פנייה מיום 6.7.17].

דיון והכרעה

החלטתי להאריך למבקש את המועד להישפט.

סעיפים 229 (1) + (2) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשרים שני דרכי פעולה חלופיות לנהג שנרשם לו דוח ("פעל באחת מדרכים אלה") : הראשונה, הגשת בקשה לביטול הדוח ל"תובע" מן הטעם "שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו.....". השנייה, הודעה על רצון להישפט.

המבקש בחר במסלול הראשון (הסבה) ועוד בטרם הסתיימה התקופה למסירת הודעה על כוונה להישפט, צירף למסמכי ההסבה גם טופס בקשה להישפט. מכיוון שהחוק מאפשר פעולה במסלולים האמור לחלופין ולא במצטבר נראה כי מי שמבקש לעבור ממסלול אחד למסלול אחר נדרש להודיע באופן ברור ומפורש על רצון זה ולא לתת למפנ"א לנחש את כוונתו מתוך מסמכים שצירף. על כן, גם אם המבקש צירף במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק טופס הודעה על רצון להישפט למסמכים שעניינם הסבת הדוח ספק אם יש להלין על מפנ"א שלא ניחש את כוונתו הנסתרת של המבקש שהייתה, אם הייתה, מאחורי צירוף הטופס. כעניין שבמדיניות אין לאפשר למבקש להישמע בטענה כי צירוף, שמא נאמר שרבוב, טופס הודעה להישפט לאסופת מסמכים שנועדה לאפשר הסבת הדוח שומרת על זכותו ליהנות מכל העולמות; להמשיך בהליך הסבת הדוח וככל שההליך אינו עולה יפה להודיע כי כבר שמר לעצמו זכות להישפט שכן צירף את הטופס המתאים במסגרת סד הזמנים שקבע החוק.

עם זאת, התנהלותו הבלתי תקינה של המבקש בין דרכי הפעולה אינה יכולה להצדיק לטעמי תוצאה לפיה המבקש יורשע על עבירה שלכאורה לא עבר. אשר על כן אני קובע כי המועד להישפט יוארך למבקש, לצורך הסבת דוח 90508118420, בכפוף להגשת תצהיר מתוקן של הנהג בעת העבירה במסגרתו הוא מוותר, בין היתר, על טענת התיישנות ככל שעמדה לו וכן תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 400 ₪ וזאת עד 20.12.17.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ח, 24 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.