המ"ש 8530-12-14 סואעד נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט. המשיבה התנגדה לבקשה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את עמדת המשיבה ודוחה את הבקשה.

מבלי להכריע בטענות בדבר מסירת הדוח המקורי בחודש יוני 2013, אין מחלוקת כי המבקש יודע על ההליך מאז חודש דצמבר 2013, שנה לפני הגשת הבקשה.

אינני מקבל כי המבקש רשאי היה לפנות למשטרה ולהמתין לתשובה במשך שנה. המבקש לא הראה בבקשתו, למרות מספר הזדמנויות שקיבל, כי הייתה מניעה או הצדקה לאי הגשת הבקשה במשך שנה. אמירה כי "העדיף" לפנות ראשית למשטרה בטרם הגשת הבקשה יכולה להצדיק לכל היותר איחור בן שבועות אחדים, אך בוודאי לא איחור של שנה.

החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, אולם מובן כי כאשר המועד להגשת בקשה להישפט הינו שלושה חודשים, הרי הגשת בקשת להארכת מועד לאחר שנה לפחות מהווה שיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר בנסיבות אלה. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09 אבו אלמוהנד נ' מדינת ישראל:

"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר.על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין."

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון ברע"פ 511/10.

מעבר לכך, לא השתכנעתי כי למבקש יגרם עיוות דין כתוצאה מדחיית בקשתו. המבקש כופר בעבירה, אך אינו מסביר טענתו. המדובר בעבירה שהונצחה במצלמה אלקטרונית והמבקש אינו נוקב בשם נהג הרכב במועד הרלוונטי, ומקל וחומר שאינו מצרף תצהיר של אותו נהג. מכאן ולאור חזקתה בעלות הקבועה בפקודת התעבורה, ספק רב אם יש למבקש הגנה של ממש כנגד העבירה המיוחסת לו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ה, 07 פברואר 2015.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: