המ"ש 7025-06-15 ניס נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה 25.5.13, טען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי וכי לא ידע על הדוח עד קבלת הודעה בדבר צבירת פיגורים.

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי הדוח הומצא לכתובתו של המבקש והפנתה לחלופי המכתבים בינו ובין מרכז פניות הנהגים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

גם אם אקבל את טענת המבקש כי הדוח המקורי לא הומצא לידו, איו חולק כי הוא מודע לו מזה כשנה. כבר ביום 1.7.14 שלח המבקש מכתב למרכז פניות הנהגים וביקש להסב את הדוח על שם אחר. בקשתו נדחתה בהתאם למכתב שהומצא לו בחודש אוגוסט 2014.

בנסיבות אלה, כאשר המבקש השתהה תקופה של קרוב לשנה בטרם הגיש בקשתו בפניי, אינני מוצא מקום להיעתר לה. החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, אולם מובן כי כאשר המועד להגשת בקשה להישפט הינו שלושה חודשים, הרי הגשת בקשת להארכת מועד לאחר כעשרה חודשים מהווה שיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר בנסיבות אלה. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09 אבו אלמוהנד נ' מדינת ישראל:

"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר.על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין."

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון ברע"פ 511/10.

אינני מתעלם מטענת המבקש כי לא הוא שביצע את העבירה ומקיומו של תצהיר של אחיו המקבל אחריות לאירוע. עם זאת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בעפ"ת 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל בהליך מסוג זה מושם הדגש על הסיבה לאיחור. הטעם לכך הוא סוג ההליך, אותו ביקש המחוקק להגביל בזמן, משיקולים של סופיות הדיון ויעילות. כפי שקבע בית המשפט העליון רעפ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל:

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט"

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.