המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 24.4.14. אין חולק כי הדוח נמסר לידי המבקש, והוא טוען כי הגיש בקשה להישפט בסמוך, אולם בקשתו לא טופלה.
המשיבה התנגדה לבקשה ובהחלטה מיום 30.4 ביקשתי לקבל פרטים מרשות הרישוי והמרכז לגביית קנסות. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.
ראשית, אין חולק כי המבקש אינו טוען ששלח בקשתו להישפט בדואר רשום כנדרש. המשיבה טוענת כי מי ששלח בקשתו שלא כנדרש ייחשב כמי שלא הגיש כלל בקשה וכבר נדחו בקשות מסיבה זו. גם אם לא אחמיר עם המבקש ואהיה מוכן לקבל משלוח בקשה בדואר "רגיל", אין ספק כי הנטל להראות כי בקשה כאמור נשלחה במועד הוא עליו, ובמקרה דנן המבקש אינו עומד בנטל.
מתגובת רשות הרישוי עולה כי למבקש נשלחו דרישות תשלום בחודש אוגוסט וספטמבר 2014. מדרישות אלה צריך היה המבקש להבין כי בקשתו להישפט, אם הוגשה, לא טופלה. המבקש אף שוחח טלפונית עם מרכז הגבייה, אל נקט בכל פעולה נוספת ולא פנה למשטרה לברר מדוע בקשתו אינה מטופלת.
התנהלות זו של המבקש סותרת, או לפחות מעמידה בספק ניכר את טענתו ששלח בקשה להישפט במועד, וזאת בוודאי כאשר אין לו אסמכתא כנדרש.
ממסמכי רשות הרישוי עולה כי למבקש נשלחה הודעה בדבר פסילת רשיונו לפי שיטת הניקוד בחודש ינואר 2015, ודומה כי סנקציה זו היא הסיבה להגשת הבקשה דנן. כבר נפסק לא אחת כי לבקשות הבאות לאחר קבלת הודעות הרשות בדבר נקיטת הליכים יש להתייחס בזהירות מרובה, לאור הנוהג בציבור להגיש בקשות להארכת מועד בנסיון להסיר את גזירת רשות הרישוי.
גם לגופו של עניין לא השתכנעתי כי המבקש מצביע על עיוות דין אם תידחה בקשתו. תגובתו הראשונית של המבקש כפי שנרשמה בידי השוטר הייתה "אני מתנצל", תגובה שיש בה לפחות ראשית הודאה מצידו. המבקש בבקשתו אינו מפרט בתצהיר טענותיו כנגד העבירה וטענתו המרכזית היא נגד טעות של השוטר ברישום מס' הק"מ בכביש. לפי הנטען נרשם כי מדובר בק"מ 225 בכביש שהינו באורך של 200 ק"מ בלבד. אינני סבור כי מדובר בטענה המגלה חשש לעיוות דין. אין חשש אמיתי כי הדוח נרשם "מחוץ לגבולות המדינה", ולצד מס' הק"מ מציין השוטר כי הדוח נרשם בכביש פנימי נעמן. מכאן כי ניתן לאתר את מקום עריכת הדוח והטעות במס' הק"מ בכביש הינה טעות טכנית בלבד. המבקש כאמור לא מסר גרסה עובדתית, לא מסר היכן נערך הדוח, ולא הסביר מדוע טעות במס' הק"מ בכביש שומטת את הבסיס לעבירה.
לאור כל האמור לעיל, היעדר ראייה למשלוח הבקשה, השלמה לכאורה של המבקש עם הליכי גבייה נגדו, הגשת הבקשה לאחר קבלת הודעת רשות הרישוי והיעדר חשש ממשי לעיוות דין, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.
ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ה, 22 מאי 2015.
