המ"ש 6413-04-14 בע"מ נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שהגישה המבקשת לביהמ"ש ביום 28.4.14 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת שבוצעה ביום 22.1.13 (הודעת תשלום קנס מס' 50500563627).

מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקשת.

טיעוני הצדדים

לטענת המבקשת, מדובר ברכב אשר הושכר על-ידה בשכירות תפעולית (ליסינג) לחברת התעשייה האווירית לישראל בע"מ אשר החזיקה בפועל ברכב ביום ביצוע העבירה, ועל כן ברצונה להסב הדו"ח על שמה.

עוד ציינה המבקשת, כי הדו"ח המקורי כלל לא הגיע לידיה ורק בתאריך 25.8.13 קיבלה לראשונה הודעת תשלום קנס בתוספת פיגורים. המבקשת פנתה למפנ"א וציינה כי הדו"ח המקורי לא הגיע לידיה, אולם נענתה בשלילה והופנתה לבירור אי-קבלת ההודעה לדואר ישראל.

עוד טענה המבקשת כי ערכה בירור מול חברת דואר ישראל ונענתה כי מאחר וחלפו 12 חודשים מיום המשלוח לא ניתן לברר מה עלה בגורל דבר הדואר.

לבקשה צורף הסכם שכירות בין המבקשת (המשכירה) לבין התעשייה האווירית לישראל בע"מ (השוכרת). 

בקשה הועברה לתגובת המאשימה אשר התנגדה לה וציינה שכפי העולה מהבקשה הדו"ח נשלח למבקשת לכתובתה הרשומה. המבקשת לא הגישה בקשה להסבה במועד הקבוע בחוק, ולפיכך יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".