המ"ש 6192-05-15

המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 14.7.14.

המבקש הסביר בבקשתו כי מכר את האופנוע שבבעלותו, אולם הבעלות באופנוע לא הועברה בטרם ביצוע העבירה. מתגובת המשיבה עלה כי הקנס שבצד הדוח שולם זה מכבר. עובדה זו לא נזכרה כלל בבקשה שהגיש המבקש, ובהתאם להחלטתי הגיש המבקש תצהיר נוסף ובו הסביר כי לאחר קבלת הדוח העביר אותו לידי קונה האופנוע וזה שילם אותו.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות לא ראיתי אפשרות להיעתר לבקשה.

כידוע, על פי הוןראות סעיף 229(ח') לחסד"פ: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו."

מכאן, כי בגין הדוח דנן קיים למעשה פסק דין חלוט, שלא ניתן לבטלו.

סוגייה זו באה לדיון בפני בית המשפט העליון אשר קבע כי ביטול פסק דין כזה והארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם אפשרית רק במקרים נדירים בהם לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו (רע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל).

אין זה המקרה דנן בו התקבל הדוח אצל המבקש והועבר לאחר לשם תשלום. בנסיבות דומות כבר נדחו בקשות אינספור וראו לדוגמא החלטת כב' השופט סעב בע"פ 2626/07 אהוד אבני נ' מדינת ישראל:

"המערער טוען כי הדו"ח הגיע לידיו ואז הוא העביר אותו לידי הנהגת גב' שירין אבני, שהתחייבה בפניו להסדיר את הסבת הדו"ח על שמה, לרבות תשלום הקנס על ידה.

מצד אחד, המערער ואמו סברו, ששעה שהאם שילמה את הקנס בדואר, הרי שאוטמטית רישום העבירה מוסב על שמה ומכאן שמבחינתם העניין הוסדר. כבר עתה אציין, שטיעון זה אינו הגיוני וסביר, שכן לא סביר שהסבת עבירת תנועה תעשה בסניף הדואר, וזאת בלי כל רישום מתאים. מה גם, שלא ייתכן שהדו"ח נרשם על שם המשלם בפועל בדואר ובעיקר משום שפקיד הדואר אינו מורשה לערוך שינוי כלשהוא בדו"ח."