המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
6184-12-15
18/01/2016
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
- נגד - |
מבקשת:
אלכסנדרה מקרוב
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 11.5.15, נערכה כנגד המבקשת הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, כניסה לצומת לא פנוי, עבירה על תקנה 65 לתקנות התעבורה. הדו"ח נמסר לידי המבקשת במעמד רישומו.
המבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שהדו"ח אינו מוצדק ופנייתה להישפט, נדחתה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח נמסר לידי המבקשת והיא שבחרה כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינה עומדת בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט.
המשיבה הפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקשת עיוות דין, במקרה שבקשתה תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.
המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.
ברע"פ2096/07 כוכבי נ. מדינת ישראל, נקבע כי הארכת מועד להישפט תינתן רק במקרים בהם המבקש לא יכול היה לדעת כי תלוי ועומד נגדו האישום נשוא הודעת תשלום הקנס.