המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה
|
5070-09-14
29/12/2014
|
בפני השופטת:
לאה שלזינגר שמאי
|
| - נגד - |
מבקש:
אבי מלכה
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
1.בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 17.9.14.
2.על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 28.10.13 בשל נהיגה במהירות מופרזת (דו"ח תנועה מס' 50500619148), עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקש.
3.לטענת המבקש, הרכב רשום על שני בעלים משותפים. המבקש רשום ראשון, אך הרכב מצוי באופן קבוע ברשותו הבלעדית של הבעלים הנוספים הרשום שני. לבקשה צורף תצהיר המבקש, כי לא נהג ברכב במועד העבירה.
עוד טען המבקש, כי כלל לא קיבל את הדו"ח, כיוון שנשנלח לכותבת הוריו ונודע לו לראשונה אודותיו ב-22.5.14 או 23.5.14 עם הגעת הודעת תשלום קנס ותוספת פיגור.
4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי הדו"ח נשלח למבקש עפ"י כתובתו הרשומה במשרד הפנים. אישור המסירה חזר ביום 12.12.13 בציון "לא נדרש" ועל כן המבקש לא יכול לטעון, כי דבר הדואר לא הגיע לידיו מסיבות שאינן תלויות בו, ועל המבקש היה לעדכן כתובתו. על המבקש היה להגיש הבקשה להסבה במועד הקבוע בחוק, ומשלא פנה במועד הקבוע בחוק בבקשה להישפט, אין עילה להארכת המועד.
5.דיון והכרעה
סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי:
"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
במקרה דנן, הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובת הרשומה של המבקש ביום 18.11.2013 (דואר רשום RR-000761259H4) ובתאריך 12.12.13 חזר לשולח בציון "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה. היינו, המבקש לא הוכיח כי לא קיבל ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולפיכך החזקה לא נסתרה.
זאת ועוד; אם המבקש שינה כתובתו ולא טרח לעדכנה ברישומי משרד הפנים, אין לו להלין אלא על עצמו.
על כן, משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.
בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.