המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
4944-08-13
10/02/2015
|
בפני השופטת:
לאה שלזינגר שמאי
|
| - נגד - |
מבקשים:
גיל מכלוף שרביט
|
משיבים:
1. מדינת ישראל
2. המטה הארצי / מדור פניות נהגים
|
| החלטה |
1.בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי לדחות את בקשתו של המבקש להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.
2.למבקש נמסרה ביום 28.1.13 הודעת תשלום קנס בגין עבירה מאותו מועד של כניסה לדרך שלא בהתאם לתמרור 402 שהוצב במקום (דו"ח תנועה מס' 52110421667).
3.המבקש מודה בביצוע העבירה אולם טען, כי אינו מכיר את האזור ובנוסף מיהר לקנות תרופות לאשתו, להן היא נזקקה בדחיפות. לטענת המבקש, הוא שלח מכתב ערעור למשטרת ראשון לציון הנושא תאריך 31.01.13 בו ביקש לבטל או הדו"ח או לחילופין להמירו לאזהרה, אולם לא קיבל תגובתם. רק לאחר קבלת קנס הכולל תוספת פיגורים הסיק, כי מכתבו נדחה ולפיכך, ביקש להאריך לו המועד להישפט ולהקל בעונשו.
4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי המבקש קיבל הדוח לידיו במועד ביצוע העבירה ומשלא הגיש הבקשה במועדים הקבועים בחוק, אין לו להלין אלא על עצמו.
בהחלטתי מיום 2.9.13, דחיתי בקשתו של המבקש להארכת המועד.
המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בנימוק שהגיש בקשה למטא"ר תוך המועד הקבוע בחוק ולתמיכה בטענתו צירף מכתב תשובה מהמטא"ר המאשר קבלת מכתבו אליהם מיום 22.4.13.
תחילה הסכימה המשיבה לבקשה לאור האישור הנ"ל, אולם לאחר מכן חזרה בה מהסכמתה לאור העובדה, כי הבקשה שהגיש המבקש היתה לביטול הדוח או להמרתו לאזהרה ולא בקשה להישפט.
5.משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.
בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .
6.במקרה דנן, המבקש קיבל לידיו את הודעת הקנס עובר לביצוע העבירה. המכתב ששלח המבקש למשטרה (תחנת ראשון לציון) הנושא תאריך 31.01.13 אותו צירף המבקש לתמיכה בבקשתו, מלמד, כי אכן המבקש קיבל הדו"ח לידיו. היינו, המבקש ידע, כי תלוי ועומד כנגדו אישום לכן היה עליו להגיש בקשתו להשפט בטווח המועדים הקבועים בחוק.
משבחר המבקש שלא להגיש בקשתו זו כנדרש, אלא, בחר להסתפק בבקשה לביטול הדו"ח או המרתו באזהרה אין לו להלין אלא על עצמו.