המ"ש 3885-02-16 חרוב נ' מדינת ישראל

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 12.9.15, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס שבנדון ועניינה, שימוש בטלפון נייד, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הדו"ח לא נמסר למבקש במעמד העבירה, בשל תקלה טכנית.

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעמים הבאים – הדו"ח לא נמסר לידיו וזאת בניגוד לנוהל המשטרתי, הוא כופר בעבירה וכן, פנה בבקשה לביטול הדו"ח וסבר כי עליו להמתין עד לקבלת המענה, בטרם יפנה בבקשה להישפט בגין הדו"ח.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי בשל תקלה טכנית לא נמסר לו הדו"ח במקום ולכן, אין חריגה מהנוהל המשטרתי.

בנוסף, טוענת המשיבה, כי המבקש בחר את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לו יומו, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי נוכח מכלול הנסיבות בתיק, בדגש על כך שהדו"ח לא נמסר למבקש במעמד רישומו, גם אם בשל תקלה טכנית בלבד ונוכח כפירתו על אתר, יש חשש שייגרם לו עיוות דין באם תדחה בקשתו ולכן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מועד להישפט בגין דו"ח מספר 27150255365.