המ"ש
בית משפט השלום עכו לתעבורה
|
3200-12-16
08/02/2017
|
בפני השופטת:
אסתר טפטה–גרדי
|
| - נגד - |
מבקשת:
הכל לצרכן בע"מ
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה להארכת מועד להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק, חוק סדר הדין הפליל").
המדובר בדו"ח מס' 12500397083 שניתן כנגד המבקשת ביום 17.03.2010, בגין נסיעה במהירות מעל המותר, וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.
המבקשת טוענת בבקשתה להארכת מועד להישפט, כי נודע לה לראשונה אודות הדו"ח רק כעבור ארבע שנים מיום עריכת הדו"ח - בחודש מרס 2014. זאת גם, לאחר שהמרכז לגביית קנסות החל בהליכי גבייה כנגדה בגין הדו"ח. לטענתה, מרגע ידיעתה על הדו"ח פנתה תחילה למרכז לגביית קנסות בבקשה להסב את הדו"ח על שם הנהגת שביצע את העבירה גב' סכס נסרין, אולם בקשתה נענתה בשלילה. כמו כן, טוענת כי פנתה גם למפנ"א אך גם זו דחתה את בקשתה.
עוד טוענת המבקשת כי לא קיבלה כל הודעה אודות הדו"ח, ומבדיקה שעשתה עלה כי הדו"ח המקורי נשלח לכתובת כללית ל "ג'דידה מכר 25105" ולא לכתובת המדויקת כפי שרשומה ברשם החברות "גדידה מכר מיקוד 2510500 ת.ד. 6137".
מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה . לטענתה אין לקבל את הבקשה שכן הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקשת בדואר רשום שלוש פעמים, ובכל הפעמים דבר הדואר חזר כדואר שלא נדרש. לטענתה, משהמבקשת לא טרחה לקבל את דבר הדואר, הרי שחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת בעניינו.
עוד טוענת המשיבה כי לראשונה פנתה המבקשת בגין הדו"ח בשנת 2014, והושבה על ידה כי הדו"ח נשלח לכתובת שמסרה המבקשת למשרד הרישוי כמען לקבלת דואר, ברם דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש".
בנוסף מציינת המשיבה כי הדו"ח שולם על ידי המבקשת ביום 07.10.14, משכך תשלום הדו"ח מהווה הודאה.
כמו כן, טוענת המשיבה כי לא ניתן להסב את הדו"ח בשל חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה.
סעיף 229(א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו " תשלום הקנס" קובע כדלקמן:
"(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(2)הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה".