המ"ש 2931-04-17 זיגלבוים נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

1.למבקש נרשמה הודעת קנס שעניינה אי ציות לאור אדום ברמזור. ביום 29.9.14 נשלחה למענו הרשום של המבקש הודעת קנס. הודעת הקנס חזרה בציון "לא נדרש". אין חולק כי קיים אישור מסירה להודעת הקנס. המבקש טוען כי באישור מסירה זה נפלו פגמים. בקשת המבקש למפנ"א בה טען כי לא קיבל את הודעת הקנס נדחתה. בתשובה צוין כי הודעת הקנס הומצאה למבקש כדין לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הודעת הקנס המקורית והודעת הקנס בצירוף ריבית פיגורים נשלחו לכתובתו הרשומה של המבקש. הודעת הקנס שולמה ביום 19.9.16 ומהווה הרשעה חלוטה.

דיון והכרעה

3.המבקש אינו מתייחס בגדר הבקשה שלפניי לטענה שהעלתה המשיבה ולפיה הודעת הקנס שולמה ביום 19.9.16. הכלל הוא כי הודעת קנס המשולמת על ידי מי שעל שמו היא נרשמה נחשבת כהרשעה לכל דבר ועניין. ביטול הרשעה זו אפשרי רק באמצעות פנייה לתובע ולא באמצעות הגשת בקשה לפני סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (ע"פ (ב"ש) 6560/09 גז רוני נ' מדינת ישראל). כיוון שכך ומכיוון שאין כל טענה כי אדם אחר, שאינו המבקש, שילם עבורו את הודעת הקנס, נראה כי היה על המבקש לפנות לתובע בבקשה לביטול הרשעה ולשטוח שם טענותיו בעניין אישור המסירה. מעבר לנדרש: תשלום הודעת הקנס הממוענת למבקש מאפשרת לראות במועד התשלום את המועד בו נובע למבקש, לכל המאוחר, אודות הודעת הקנס. מועד זה נמנה במקרה שלפני מיום 19.9.16. בהתאם נדרש המבקש להסביר בבקשה על שום מה ולמה איחר בפנייה לבקש להישפט. טענות המבקש בנוגע לתקינות אישור המסירה של הודעת הקנס המקורית אין בהן כדי להעלות או להוריד בהקשר זה. בהיעדר כל נימוק בעניין זה האיחור או בעניין גרימת עיוות דין, בפרט משעה שהודעת הקנס שולמה, נראה כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.