אלבז נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על הארכת מועד להישפט בדוח מספר 38110520467,

זאת מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982. ( להלן: ה"חוק")

העובדות הצריכות לעניין :

ביום 07.03.2015 נרשמה בנוכחות המבקש הודעת קנס בגין ביצוע עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

המבקש לא הודיע על רצונו להישפט על העבירה כאמור בסעיף 229(א)(2) לחוק . כעת פונה המבקש לראשונה, בחלוף כ-3 שנים ממועד קבלת הדו"ח ומבקש להורות על הארכת מועד להשפט.

טענות הצדדים בתמצית:

המבקש עתר בבקשה להארכת מועד להישפט בדוח וטען כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין שכן, המבקש מכחיש את ביצוע העבירה וטוען לקיומם של כשלים ראייתים.

המבקש אינו מסביר מדוע הוא פונה לראשונה, בבקשה להורות על הארכת מועד להשפט וזאת בחלוף כ-3 שנים ממועד רישום הדוח.

הדוח נרשם בנוכחות המבקש, תגובתו נרשמה אף היא והוא סירב לחתום על קבלת הדוח. יצוין כי עם רישום הדוח לא הכחיש המבקש את ביצוע העבירה.

המבקש אינו תומך בקשתו בתצהיר מטעמו.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה, שעה שלדבריה חלפו 3 שנים מיום ביצוע העבירה ואין בדברי המבקש הסבר לשיהוי הרב בהגשת בקשה זו.

דיון והכרעה: