המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תעבורה מיום 3.5.14. המדובר בדוח מצלמה, והמבקש טען כי מי שנהגה במועד הרלוונטי ברכב הינו אשתו. עוד טען המבקש כי על הדוח למד רק בחודש ינואר 2015 עת קיבל התראה בדבר צבירת תוספת פיגורים.
המבקש הסביר כי בהיותו בלתי בקיא בהליכים הגיש בקשה להארכת מועד להישפט רק בחודש יוני 2015 (בקשה בתיק 109-06-15), אולם בקשה זו נמחקה עקב אי השלמת פרטים על ידו, ורק לאחר שפנה לקבלת ייעוץ משפטי הגיש את הבקשה דנן.
המשיבה מתנגדת לבקשה ומציגה אישור מסירה לפיו הומצא הדוח כדין לכתובתו המלאה של המבקש, לרבות מס' ת.ד., כבר בחודש ספטמבר 2014, אלא שזה לא נדרש על ידו.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, לרבות מסמכי רשות הרישוי והמרכז לגביית קנסות, החלטתי לדחות את הבקשה.
ייאמר מיד כי צודקת המשיבה בטענתה כי הדוח הומצא לכתובתו המלאה של המבקש כבר בחודש ספטמבר 2014. הדוח נשלח לכתובת מלאה לרבות מס' תיבת דואר, לפיכך הטענה כי "יש בעלי שמות דומים" אינה רלוונטית. ויודגש כי אין חולק כי תיבת הדואר אליה נשלח הדוח היא כתובתו הנכונה של המבקש ומספרה - 3229 - אף נקוב בפנייתו למשטרת ישראל מחודש פברואר 2015. המבקש לא דרש את הדוח, ולא הראה כי מדובר בסיבה שאינה נובעת ממחדל שלו עצמו, לפיכך יש לראות את הדוח ככזה שהומצא לידיו כבר בתאריך הנ"ל.
פנייתו של המבקש למשטרה נדחתה בחודש מרץ 2015 והוא הגיש בקשתו הראשונה לבית המשפט בחודש יוני 2015. המדובר בשיהוי של שלושה חודשים שלא ניתנה לו הצדקה מעבר ל"אי בקיאות בהליכים". בבקשה זו לא טען המבקש דבר כנגד העבירה, אלא כנגד תוספת הפיגורים בלבד, לא ציין כי לא הוא שנהג ברכב, אלא ביקש אפשרות לתשלום הקנס המקורי.
בהחלטה שניתנה בו ביום הוסבר למבקש כי בהיעדר טענה לגופו של עניין, אין עילה להארכת המועד להישפט וניתנה לו אפשרות לתקן בקשתו ולפרט טענתו כנגד העבירה בתוך 21 ימים. המבקש לא פעל כנדרש, לפיכך בקשתו נמחקה ביום 9.7.
כיום מסביר סנגורו של המבקש כי החלטה זו לא התקבלה אצלו. לא אוכל לקבל טענה זו. ראשית, בתיק בית המשפט אישור מסירה כדין, בחתימת המבקש עצמו, מיום 10.6, לפיו ההחלטה הנ"ל מיום 1.6 הומצאה לידיו. שנית, מי שמגיש בקשה לבית המשפט חייב לבדוק ולברר מה עלה בגורלה. כאמור החלטה בבקשה ניתנה בו ביום, ואינני מקבל כי המבקש רשאי היה לשבת בחיבוק ידיים מחודש יוני 2015 ועד חודש נובמבר, חמישה חודשים לאחר מכן, ולא לפנות למזכירות ולברר גורל הבקשה שהגיש.
מעבר לכך, ממסמכי רשות הרישוי עולה כי העבירה דנן נכללה בהודעה בדבר ניקוד שצבר המבקש לחובתו כבר בראשית שנת 2015, וכי המבקש השלים את הקורס שנדרש לעבור בגין כך כבר בחודש יולי 2015. התנהגות זו מלמדת גם היא כי למבקש לא הייתה כל טענה כנגד העבירה עצמה באותה עת, וכל בקשתו הייתה לשלם את הקנס המקורי בלא תוספת פיגורים.