המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
2284-01-17
13/02/2017
|
בפני השופטת:
רות רז
|
| - נגד - |
מבקשים:
רינה ורון
|
משיבים:
1. מדינת ישראל
2. המטה הארצי / מדור פניות נהגים
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי.
למבקשת נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירת מהירות מעל המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה מיום 18.6.14 (הודעת תשלום קנס מס' 90503278781).
לטענת ב"כ המבקשת, המבקשת לא קיבלה כל הודעה על ביצוע העבירה ו/או הודעת תשלום קנס מקורית במועד, ולכן לא הגישה בקשה להישפט במועד. המבקשת קיבלה לראשונה הודעה על קנס פיגורים. מיד עם קבלת ההודעה, ערכה בירור עם מרכז פניות נהגים, משם עלה כי הדו"ח המקורי נשלח אליה במועד, אך לא שולשל בתיבת הדואר מהסיבה "לא ידוע במען". ב"כ המבקשת פנתה לדואר ישראל, בבקשת בירור, מהודעת דואר ישראל עולה כי הדואר הוחזר וזאת מאחר ואין שם על גבי תיבת הדואר.
עפ"י תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, רואים הודעה כאילו הומצאה כדין בחלוף חמישה עשר ימים מיום שנשלחה גם בלא חתימת הנמען על אישור המסירה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את הדו"ח מסיבה שאינה תלויה בו. בענייננו, המבקשת לא הוכיחה כי דבר הדואר לא הגיע ליעדו מסיבה שאינה תלויה בה, שכן עפ"י המכתב מדואר ישראל עולה כי לא ניתן היה למסור לה את דבר הדואר מאחר ושמה לא הופיע על גבי תיבת הדואר.
לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר שקבלתי תגובת התביעה המתנגדת לבקשה החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים אלה:
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
מהמכתב של דואר ישראל מתאריך 18.11.15 בו נכתב:" מבדיקתנו העלתה כי שם הנמנעת אינו מופיע על גבי תיבת הדואר בכתובת ועל כן, בהתאם לנוהלי חברת דואר ישראל, הוחזר דבר הדואר לשולח בציון הסיבה "לא ידוע". "מבירור נוסף שנערך עם מנהל רובע הדוורים בימים אלו, העלה כי, עד עצם היום הזה, אין מופיע שם הנמנעת על גבי תיבת הדואר", עולה כי הדו"ח לא הומצא למבקשת במועד, בשל מחדל של המבקשת. יצוין כי המבקשת לא סתרה טענה זו בבקשתה.
מכאן, שהמבקשת לא העלתה כל טעם המצדיק אי הגשת הבקשה במועד, שכן לא יעלה על הדעת כי המבקשת תוכל ליהנות ממחדלה שלא לעדכן את שמה על גבי תיבת הדואר ובכך, תסכל כל אפשרות להמציא לה דברי דואר באופן תקין.
ניתן לעשות היקש ממצב זה, למצב בו דבר דואר הוחזר בציון "לא נדרש" או מקרה בו לא עדכן אדם את כתובתו במרשם האוכלוסין ולעניין זה, ראו: רע"פ 2096/07 צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל, שם נאמר: "ברם, אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה – וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת,התשס"ה-2005) – כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו".
אשר על כן, הבקשה נדחית.