המ"ש 2007-01-15 חיאדרה נ' מדינת ישראל

המבקש עותר להארכת מועד להישפט בגין דוח מיום 17.12.12. לטענת המבקש לא ידע על הדוח עד סמוך להגשת הבקשה. עוד טוען המבקש כי לא נהג ברכב במועד הרלוונטי אלא עשה זאת מר תופיק חיאדרה, אשר תצהירו צורף לבקשה. המשיבה התנגדה להארכת המועד וטענה כי הדוח נשלח לכתובתו של המבקש אך לא נדרש על ידו, כך שיש לראות בכך מסירה כדין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהתקבל ממשרד הרישוי ומהמרכז לגביית קנסות, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, יש ממש בטענת המשיבה כי המבקש נמנע מדרישת הדוח שנשלח לכתובתו, והוא לא עמד בנטל להראות כי אי קבלת הדוח אצלו נובעת מסיבה חיצונית שאינה תלויה בו.

באופן דומה עולה מתגובת מרכז גביית הקנסות כי שתי הודעות שנשלחו למבקש בדואר רשום בחודשים ספטמבר ונובמבר 2013 אף הן לא נדרשו על ידו.

עוד עולה מתגובת מרכז הגבייה כי לאחר שלא שולם הדוח ננקטו נגד המבקש הליכי גבייה לרבות הטלת עיקולים בחודש פברואר 2014 על כלי הרכב הרשומים על שמו, בחודש אפריל על חשבון הבנק שלו ובחודש יולי 2014 על משכורתו. מכן, כי טענתו של המבקש שלא ידע כלל על הדוח עד סמוך לפני הגשת הבקשה אינה יכולה להתקבל והמבקש ידע על הדוחות כתוצאה מהליכי הגבייה נגדו לפחות מספר חודשים לפני הגשת הבקשה.

עוד עולה מהודעת רשות הרישוי כי כבר בחודש אוקטובר 2013 נשלחה למבקש הודעה בדבר צבירת ניקוד עקב עבירות תנועה, הכוללת את העבירה דנן ועבירה דומה נוספת, והוא נדרש לעבור קורס נהיגה נכונה בגין עבירות אלה.

מעבר לכל האמור לעיל, המטיל צל כבד על טענת המבקש כי לא ידע על הדוח עד לאחרונה, הרי אין בבקשה כל הסבר הכיצד יכול לומר היום המבקש כי לא הוא שנהג ברכב במועד העבירה, לפני יותר משנתיים. בהקשר זה אין להתעלם מכך שהמבקש הגיש בקשה דומה הנוגעת לעבירה מיום 26.12.12, דהיינו תשעה ימים לאחר העבירה דנן (העבירה הנזכרת בהודעת משרד הרישוי שלעיל), ושם הצהיר כי נהגה ברכב נהגת אחרת,אשתו גב' מונא חיאדרה.

בשתי הבקשות אין כל הסבר לידיעת זהות הנהג זמן רב לאחר ביצוע העבירה ודומה כי בדיוק לעניין זה התייחס בית המשפט העליון ברע"פ 8895/12 איימן עיסא נ' מדינת ישראל:

"אין לקבל את התצהיר אשר הוגש, לטענת בא-כוח המבקש, לערכאה הדיונית, ובו, הצהיר, אדם בשם איימן, כי הוא זה שנהג ברכב בנסיבות המתוארות בדו"ח התעבורה. וזאת, מכיוון שאותו תצהיר נערך מעל לשנה מיום ביצוע העבירה, וכי, פרט לאמירה לאקונית של המצהיר, לא ניתן ללמוד מאותו תצהיר על כל עובדה מהותית אודות נסיבות ביצוע העבירה." בר"ע לעליון נדחתה.

וראו אף החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 3236-12-12 עבד מג'דוב נ' מדינת ישראל.