המ"ש 1475-08-16 נטף נ' מדינת ישראל

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 17.4.16, נערכה כנגד המבקשת, הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב בתנועה, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הדו"ח נמסר לידי המבקשת במעמד רישומו.

המבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק אך שילמה את הקנס ביום 23.5.16 .

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם, כי בדו"ח לא ציין השוטר כי העבירה נושאת בצידה 4 נקודות רישוי ולכן, בחרה לשלם את הקנס.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הקנס שולם ובנסיבות אלה, הפכה הרשעת המבקשת לחלוטה.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת בחרה את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לה יומה, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.

המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". 

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.

המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.

העובדה כי מספר נקודות הרישוי בגין העבירה, לא נרשמו, כפי הנראה, בעותק הדו"ח שנמסר למבקשת, אין בה כדי להצדיק קבלת הבקשה, קל וחומר, נוכח דברי המבקשת עצמה, הן בדו"ח והן בבקשה גופה,שיש בהם משופ הודיה בעובדות העבירה.