המ"ש 1456-02-15, 1452-02-15, 1451-02-15, 1447-02-15 בסול נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין ארבעה דוחות אשר נרשמו לחובת המבקש.

בדיון שהתקיים בפני ביום 26.5.15 טען ב"כ המבקש כי הרכבים, נשוא הדוחות, רשומים על שמו של המבקש, אולם במועד ביצוע העבירות הרכבים היו בשימושם של בני משפחה ועובדים של המבקש. המבקש צירף תצהירים מטעם הנהגים בפועל. עוד טען ב"כ המבקש כי המבקש לא קיבל את הודעות הקנס במועד מאחר והדוחות נשלחו לכתובת שגויה, ואישורי המסירה חזרו בציון "מען לא ידוע". הוא ציין כי הקנסות שולמו עקב עיקול שהוטל על חשבון הבנק של המבקש.

המשיבה ציינה כי היא משאירה את הבקשה לשיקול דעת בית משפט.

בעניינו וכפי שעולה מהדיון האמור, המבקש שילם את הקנסות נשוא הדוחות בעקבות עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו. הדוחות שולמו בתאריכים 27.3.13, 24.6.13 ו- 20.2.14. המבקש הגיש את הבקשות להישפט בענייננו ביום 5.2.15. ניתן להיווכח כי ממועד תשלום הקנסות ועד למועד בו הוגשו הבקשות להישפט חלפו פרקי זמן של שנה ואף שנתיים. במהלך פרקי הזמן האמורים המבקש היה מודע לקיומם של הדוחות בעניינו ולא הגיש בקשות להישפט ו/או פעל על מנת להסב את הדוחות לשמם של הנהגים בפועל. רק ביום 5.2.15, הגיש המבקש את הבקשות להארכת מועד להישפט בשיהוי ניכר ומבלי שהעלה כל סיבה לשיהוי הרב מצדו.

כמו כן, המבקש צירף תצהירים של נהגים שונים, אשר טענו כי נהגו ברכב במועד ביצוע העבירות המיוחסות למבקש. אולם, המבקש לא ציין כיצד ידע להצביע על זהותם המדויקת של הנהגים האמורים, ונשאלת השאלה כיצד זכר המבקש את זהות הנהגים בפועל לאחר שחלפו פרקי זמן משמעותיים של שנה ושנתיים?

אף אם נצא מנקודת הנחה בענייננו שלכל נהג בפועל הוצמד רכב מסוים מהרכבים הרשומים על שם המבקש, הרי שמעיון בדוחות עולה כי בשלושה דוחות צוין מספר רכב זהה ,והמבקש טוען כי בכל אחד מהמקרים מדובר בנהג בפועל אחר. לפיכך, הרי שלא ניתן לשייך רכב מסוים למי מהנהגים בפועל. בנוסף, המבקש אף לא פירט מהן הנסיבות אשר בגינן נהגו ברכבו נהגים אחרים, ולא הציג יומן ו/או אסמכתא המתעדים את הזמנים ואת פרטי הנהגים בפועל ומספרי הרכבים בהם נהגו.