המשרד להגנת הסביבה - תב'/ת"א נ' אלימלך ואח'

הכרעת דין

1.כתב האישום מייחס לכל הנאשמים עבירות של פגיעה בשמורת טבע - בניגוד לסעיפים 30 (ד) ו-57 (א) לחוק גנים לאומיים [שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה] תשנ"ח – 1998 [להלן: "חוק גנים לאומיים"], השלכת פסולת בשמורה – בניגוד לתקנה 7 (א) לתקנות שמורות הטבע [סדרים והתנהגות] התשל"ט – 1979 [להלן: "תקנות שמורות הטבע"] וסעיף 57 (ב) לחוק גנים לאומיים, הבערת אש בשמורה – בניגוד לתקנה 9 לתקנות שמורות הטבע וסעיף 57 (ב) לחוק גנים לאומיים והקמת רעש בשמורה – בניגוד לתקנה 12 לתקנות שמורות הטבע וסעיף 57 (ב) לחוק גנים לאומיים.

בנוסף, הואשמו הנאשמים 2 ו-3 באי ציות להוראות הרשות ופקחיה – בניגוד לתקנה 15 לתקנות שמורות הטבע וסעיף 57 (ב) לחוק גנים לאומיים.

2.על פי כתב האישום:

בלילה שבין התאריכים 28-29/09/2006, בשמורת טבע מסיב אילת, ערכו הנאשמים מסיבה שבה השתתפו כ-50 איש. במהלך המסיבה הפעילו הנאשמים גנרטור ומערכת תאורה, השמיעו מוסיקה בעוצמה רבה מתוך מערכת ההגברה, הקימו דוכן לממכר משקאות, הבעירו מדורות בתחום השמורה, תוך שהם גורמים ללכלוך קירות הקניון, קישטו סלעים ואבנים והשליכו בשטח פסולת רבה שכללה, בין היתר, בקבוקים, ניירות ובדלי סיגריות.

על פי כתב האישום, חלקם של הנאשמים בארגון המסיבה היה כדלקמן:

נאשמים 1 – 3 ארגנו את המסיבה, נאשם 4 השכיר לנאשמים 1 – 3 את ציוד ההגברה ואף התקין אותו עבורם בתחום השמורה, נאשמים 2 ו-3 סירבו להזדהות בפני פקח של רשות הטבע והגנים. בנוסף, סרב נאשם 2 לכבות את המוסיקה הרועשת וזאת למרות העובדה שהפקח דרש ממנו לעשות כן.

נטען כי במעשיהם כאמור פגעו הנאשמים בשמורה וכי לנאשמים לא היה היתר למעשיהם.

3.הנאשמים 2 ו-3 לא התייצבו לישיבת הוכחות אשר נקבעה וניתנה בעניינם הכרעת דין, במסגרתה הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ביחס לנאשמים 1 ו-4 נשמעו ראיות והכרעת דין זו הינה בעניינם.

4.מטעם המאשימה העידו הפקח וממונה האכיפה במועדים הרלבנטיים מטעם רשות הטבע והגנים - מר נועם משי ופקח רשות הטבע והגנים – מר ראובן הפנר.

5.הנאשם 1 העיד. הנאשם 4 לא התייצב לישיבת ההוכחות והתייצבה באת כוחו בלבד והוא לא העיד ולא הביא עדים מטעמו.

6.בתשובתו לכתב האישום השיב הנאשם 1 כי הוא אינו קשור למסיבה ומעולם לא ארגן מסיבות. לדבריו, הוא היה במסיבה והיה מוזמן ופנה מיוזמתו לפקח, הפקח הסביר לו כי אסור לקיים מסיבות במקום והוא יזם, לקח אחריות והתחייב לנקות את המקום.

הנאשם 1 טוען כי הוא אינו קשור ולא שייך למסיבה כלל.

תשובתו של הנאשם 4 היא כי הוא בעל עסק לציוד הגברה וכחלק מעסקו, הוא נדרש ואף התקין בפועל ציוד הגברה במסיבה אליה הוזמן להתקין את הציוד נשוא כתב האישום. למעט עובדה זו, כפר הנאשם 4 בכל שאר עובדות כתב האישום וטען להעדר יסוד נפשי.

הנאשם 4 לא כפר בעובדה שהתקיימה מסיבה וביחס לעובדה שנשמעה מוסיקה, אך כופר בכך שהיא נשמעה בעוצמה רבה.

ב"כ הנאשם 4 טענה להעדר שלט על כי מדובר בשמורת טבע ובאזור מוגן.

7.על פי עדותו האמינה והמפורטת של הפקח, מר נועם משי -

נחל ניצוץ נמצא בתוך שמורת טבע מסיב אילת. ביום 29.09.2006 בסמוך לשעה 05:00 בבוקר תוך כדי נסיעה ראה מספר רב של אורות כלי רכב נוסעים על דרך עפר בכיוון נחל ניצוץ ודיווח על כך למנהל המחוז אשר אמר שישלח למקום את הפקח מר הפנר. לאחר כחצי שעה הודיע לו מנהל המחוז כי הפקח הפנר זקוק לסיוע, הואיל ומתנהלת במקום מסיבה גדולה עם משתתפים רבים והוא מתקשה לקבל שיתוף פעולה במקום.

מר משי הגיע למקום קצת לפני השעה 06:00, וראה במקום: מספר רב מאוד של כלי רכב בתוך ערוץ הנחל, גנרטור גדול שעבד, מערכת תאורה ומערכת הגברה גדולה, במקום התנגנה מוסיקה הקרויה "טראנס" בעוצמה רבה מאוד, עשרות אנשים רוקדים, דוכן למכירת משקאות, שרידי מדורה גדולה, כשכל הסלע מפויח מסביב עם שאריות רבות של מדורה, פחמים ואפר ובכל השטח פזורים כוסות, בקבוקי שתיה, פסולת, שקיות פלסטיק ועל הסלעים תלויים קישוטים גדולים, בדים וציורים.