המשותף ע"י מר יעקב טננבוי נ' יעקובי ואח'

פסק דין

1. בתחילת פסק הדין, ברצוני לציין – זאת על מנת להסיר ספק מהצדדים, שפסק דין זה מתייחס לכל חומר הראיות, כולל חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הראל") מר משה ברקן (להלן: "מר ברקן") – חוות דעת אשר צורפה לכתב ההגנה ופסק דין זה יוכרע על פי העובדות וכל חומר הראיות שהובא במהלך הדיון וגם בהערות שהועלו בבקשה לביטול פסק דין – בקשה אשר הוגשה על ידי הראל.

2. א. מר יעקב טננבוים (להלן:"מר טננבוים") הגיש תחילה התביעה בשמו בלבד, בעוד שבמהלך הדיון התברר, שהוא פעל וגם שילם את הוצאות תיקון הגדר בשם נציגות וועד הבית המשותף ברח' טשרניחובסקי 67 (להלן: "וועד הבית") אך לאחר הגשת כתב ההגנה ולאחר שהנתבעות ציינו, שאין למר טננבוים עילת תביעה כאדם פרטי, משום שהוא פעל בשם וועד הבית, העלה טענה זו גם מר גד ליבמן (להלן: "מר ליבמן") נציגה של הראל במהל הדיון ולאחר שמיעת הצדדים לעניין טענה זו ולאחר שמר טננבוים הצהיר, שהוא מתחייב לשפות את הראל אם תוגש תביעה נוספת על ידי וועד הבית או מי מטעמה בעניין, שהוא נשוא תביעה זו, החלטתי לתקן את כתב התביעה על ידי תיקון שם התובעת, שהיא: " נציגות וועד הבית המשותף ברח' טשרניחובסקי 67 ע"י מר טננבוים".

ב. משתוקן כתב התביעה ומאחר ומר טננבוים היה נציג וועד הבית, אשר טיפל בכל ענייני תיקון הגדר טען מר טננבוים, שרכב, שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") פגע בגדר בניין הבית המשותף הנ"ל וכתוצאה מכך נגרם נזק לגדר.

מר טננבוים, כנציג וועד הבית, הוא זה אשר קיבל הצעת מחיר והערכת שמאי לתיקון הגדר ובעקבות כך, פנה אל הנתבעות לקבל את סכום הנזק.

מאחר והראל שילמה לתובע רק חלק מסכום הנזק, (סך של 4,500 ₪) הוגשה תביעה זו בדרישה לחייב את הנתבעות לשלם את יתרת סכום הנזק בסך של 4,000 ₪.

3. א. א) למעשה, אין מחלוקת בדבר האירוע עצמו, אך המחלוקת היא מה גובה הנזק, שבאמת נגרם לגדר כתוצאה מפגיעת הרכב ולכן, הראל בדקה שאלה זו – גם באמצעות חוות דעתו של מר ברקן ובעקבות בדיקה זו ולאור מה שקבע מר ברקן, החליטה הראל לשלוח למר טננבוים – עבור וועד הבית שיק ע"ס 4,500 ₪ - זאת כסכום שאינו שנוי במחלוקת ובהתאם לשומה הנגדית של מר ברקן.

ב) בסעיף 7 לכתב ההגנה ציינו הנתבעות, שהיות והתובע קיבל פיצוי בסכום שאינו שנוי במחלוקת, אזי אין חבות נוספת לנתבעות כלפי התובע ולכן יש לדחות את כתב התביעה.

אינני מקבל טענה זו, משום שאכן הסכום ששולם אינו שנוי במחלוקת, אך אין מקום לדחות התביעה, רק משום ששולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת, משום שעדיין יש מקום לברר האם מגיעה לתובעת היתרה הבלתי מסולקת- גם אם הוא שנוי במחלוקת.

4. א. א) משצומצמה השאלה השנויה במחלוקת על גובה הנזק בלבד, סביר היה, שיתנהל בנדון דנן דיון קצר וענייני, ברם לאור התנהלות הצדדים במשפט זה – התארך הדיון מעל ומעבר לדרוש, תוך ניהול שתי ישיבות וניהול פרוטוקול המכיל 10 עמודים.

ב) אני ער לעובדה, שלמר טננבוים חלק הארי בהארכת הדיון, שכן הוא הגיש תביעתו בצורה סתמית, הגיש אותה בשמו בלבד, כאשר הוא היה מודע לכך, שהוא פעל ופועל בשם וועד הבית ובנוסף לכך, נקב בסכום סתמי של 4,000 ₪ מבלי ליתן נימוקים ומבלי להביא עובדות רלוונטיות לסיבת קביעת סכום זה, במיוחד לאחר שציין בסיפא לתביעה, שהפיצוי המבוקש כולל גם הפסד יום עבודה ואגרת בית משפט.

ואם לא די בכל אלה, הגיש מר טננבוים התביעה מבלי לצרף אף מסמך רלוונטי על מנת להוכיח את הנזק, או על מנת לתמוך בסכום המבוקש או כל מסמך אחר.

ג) לכן, עצם הגשת תביעה, כפי שהוגשה, פתחה למר ליבמן הפתח לטעון, הן לעניין הצד הרלוונטי לתביעה זו, הן לעניין העדר מסמכים ומר ליבמן הכחיש קיומם של מסמכים התומכים בתביעה – אם כי, מר טננבוים הצהיר שהוא שלח המסמכים להראל ושעל סמך מסמכים אלה שולם לו הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

ב. א) מר ליבמן טען, שעל אף היעדר מסמכים החליטה הראל לשלוח המחאה בסך 4,500 ₪ף "וזאת כסכום שאינו שנוי במחלוקת ובהתאם לשומה הנגדית שערך שמאי מטעמה" – כך נכתב בסעיף 5 לכתב ההגנה, למרות שבסעיף 6 לכתב ההגנה ולמרות שבחוות דעתו של מר ברקן הוערך הנזק לסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ). (ראה גם האמור בסעיף 4 לבקשה לבטל את פסק הדין).

ב) רק בסעיף 13 לנימוקי הבקשה לביטול פסק הדין, ציינה הראל, שהיא שילמה הסך של 4,500 ₪ הכולל בחובו: סך של 3,000 ₪ כקביעתו של מר ברקן ועוד סך של 1,500 ₪ שכ"ט שמאי, אך הסבר זה לא ניתן קודם לכן – לא בכתב ההגנה ולא בהליך הדיון בבית המשפט, שכן בסיכומיו אמר מר ליבמן:

"סך הכל שילמנו לו סכום של 4,500 ₪ שזה סכום הנזק על פי השמאי מטעמנו" ועוד הוסיף, שבעצם הסך של 4,500 ₪ שולם, משום שזה הסכום שיש בו כדי להשיב את המצב לקדמותו - ולא היא, משום שמר ברקן העריך הנזק לסך 3,000 ₪ ולא 4,500 ₪, הכולל גם שכ"ט שמאי (ראה בעמ' 9 לפ',ש' 21- 23, ההדגשה שלי- ג.ב.).

מכל מקום, התובע הציג לבית המשפט שתי חשבוניות על סכום כולל של 1,500 ₪ ששולם לשמאי, אך הראל באמצעות מר ליבמן טענה (גם בנימוקי הבקשה לביטול פסק הדין – סעיף 4) שמר טננבוים לא העביר קבלות על התיקון וכל שהעביר הוא דו"ח שמאי והצעת מחיר.

5 א. א) מר טננבוים מתאר את הנזק שאירע לגדר כתוצאה מפגיעת הרכב ואשר בעקבות כך, פנה להראל ומשם נאמר לו, שהוא צריך להמציא הערכת שמאי והצהרה שאין ביטוח נוסף לגדר ולהמציא קבלה על תיקון. מר טננבוים טען, שהגדר תוקנה בעלות של 6,550 ₪ ושלח את הקבלה להראל ואחרי ששלח – שילמו לו סך של 4,500 ₪.

אני מקבל את טענתו של מר טננבוים, שאם לא היה מעביר קבלה, לא הייתה משלמת הראל גם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 19- 25).