המר ואח' נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

1.בפנינו כתב תביעה שהגישו יורשי המנוחה (אחייניה) מנדל פאינה ז"ל, שנפטרה ביום 29/9/2010 שעה 21:00 ("המנוחה").

המנוחה היתה עמיתה של הנתבעת ובחודש יולי 2010 פרשה מעבודתה וביקשה לקבל קצבת זקנה.

בשלהי ספטמבר 2010 בשהותה בבולגריה איבדה הכרתה ואושפזה.

ביום 28/9/2010 פנה התובע 1 "שאר קשר הקרוב ביותר, ל...("המנוחה"), מטפל בה ומורשה לפעול בשמה" לקרן וביקש "בשל שינוי נסיבות הנובע ממצב של חוסר הכרה" של המנוחה "לדחות בשלב זה את תשלומי הפנסיה שעדיין לא שולמו לה". ("התובע").

במקביל הגישו התובעים בקשה למינויים כאפוטרופוסים למנוחה ומשמונו, שוב ביקשו לדחות תשלום הקצבה.

לאחר כ-10 שעות ממינויים – נפטרה המנוחה.

הנתבעת, קרן הפנסיה, "אישרה את הבקשה" ורק ביקשה צו ירושה, ולאחר שהומצא, בחלוף כ-10 חודשים, חזרה בה הנתבעת מהאישור וקבעה כי עם תשלום הקצבה עבור חודש ספטמבר 2010 מוצו כל הזכויות בחשבון הפנסיה.

טוענים התובעים כי משלא שולמה הקצבה הראשונה וטרם חלפו 60 יום ממועד הזכאות לקבלת הקצבה, זכאים הם כיורשים למשוך הכספים שנצברו אצל הקרן, סכומים רבים שנחסכו ע"י התובעת ומעבידיה במשך שנים ארוכות.

2.בכתב הגנתה טענה הקרן כי התביעה עותרת לסעד כספי במסווה סעד הצהרתי, תוך נסיון פסול לפְטור מתשלום אגרה ומשכך, עתרה לסילוק התביעה על הסף.

לגופא נטען כי עסקינן בקרן פנסיה ותיקה, כשהמסד התחיקתי [חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א – 1981 ("חוק הפיקוח"); חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה – 2005 ("חוק קופ"ג"); תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל, התשכ"ד – 1964 ("תקנות מ"ה") והנחיות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון ("ההנחיות"; "הממונה"), ובהתאם לתוכנית הבראה, מובטח איזון אקטוארי של הקרן ע"י קביעת הזכויות והחובות עפ"י תקנון הקרן בלבד שהותקן ע"י המפקח על הביטוח ("התקנון"), והכל ביחס לאירוע מזכה, החל מ-1/10/2003.

המנוחה, ילידת 12/8/1948, היתה מבוטחת של הקרן עד ליום 1/8/2010, עת הגיעה לגיל קצבת זקנה. ביום 8/7/2010 חתמה המנוחה על בקשה לקבל קצבת זקנה מהקרן, החל מחודש ספטמבר 2010, בקשה שהגיעה לקרן ב-21/7/2010 (ואליה צרפה המסמכים הנדרשים).

ס' 10 לתקנון מגדיר חודש הזכאות הראשון לקבלת ק"ז (ולענייננו, חודש ספטמבר 2010).

משכך, במועד פטירתה היתה המנוחה בסטאטוס של "פנסיונרית הקרן".

כך עפ"י סעיף 16 (א) לתקנון, תשלום ק"ז, בשונה מהזכאות לקצבה, יעשה עד ליום ה-9 של החודש העוקב לחודש הזכאות ועפ"י סעיף 16(ב) התשלום יעשה אף בגין חודש הפטירה של הפנסיונר.

כך, עפ"י סעיף 48(א) (1) יכול "מבוטח" לבקש למשוך כספים ואינו מתייחס למאן דהוא מטעמו של מבוטח שנפטר, או ל"פנסיונר".

התובע הודיע כי ביקש להתמנות לאפוטרופוס לגוף ולרכוש למנוחה וביקש כי הקרן תדחה (ולא תבטל) את תשלומי הקצבה של המנוחה. הודעתו מ-28/9/2010 התקבלה והוקלדה בקרן ב-4/10/2010 ובהודעה נוספת מ-29/9/2010 הודיע כי מונה כאפוטרופוס של המנוחה, ביקש לדחות תשלום הקצבה הראשונה, בקשה שהתקבלה והוקלדה בקרן ב-5/10/2010 (ב-29/9/2010 חל חוהמ"ס ומשרדי הקרן היו סגורים וממילא לא טופלו פקסים).

ממילא, לא הודיעו התובעים בשום שלב, כי הם מוותרים על זכאותה לקבלת ק"ז (ולא מילאו התנאים לבקשת ויתור שבתקנון).

כל הודעות התובע נתקבלו לאחר שפג תוקפו של צו האפוטרופסות או טרם נתינתו ("הצו") – ומשכך, אין משמעות להודעותיו וממילא, אין מוקנית לתובעים זכות למשוך את כספי המנוחה בסכום חד פעמי לפי נוסחת ערכי פדיון ("פדיון").

פניית התובע היא ניסיון "לאחוז במקל בשני קצותיו" – מצד אחד חשש לפנות ולבקש ויתור על זכאות המנוחה לקצבה, משלא ידע מה "יֵלד יום" ומצד שני רצה להבטיח זכאותו לקבלת הפדיון. בשל כך ביקש רק לדחות התשלום והראיה – רק ביום 5/10/2010, לאחר שהמנוחה הלכה לעולמה, שלח התובע הודעה (שנתקבלה ב-5/10/2010) ובה ביקש לבטל זכאותה לקבלת ק"ז.