פסק דין
התביעה
עמותת המרכז העולמי למורשת יהדות ארם צובא (חלב) (להלן: התובעת) מבקשת לחייב את חברת מתן אומנויות הוצאה לאור בע"מ (להלן: הנתבעת), בסעד כספי הן בגין הפרת זכות יוצרים מחמת שימוש ביצירות אמנות שקיבלה מהתובעת והן בגין הפרת ההסכם שנכרת ביניהן. עוד מבקשת התובעת כי יינתן צו האוסר על הנתבעת לעשות כל שימוש ביצירות אמנות אלה וכי יינתן צו למתן חשבונות המפרט את השימוש שעשתה הנתבעת ביצירות אלה עד כה. כן מבקשת התובעת, כי יינתן סעד הצהרתי לפיו כל הזכויות ביצירות האמנות וההיסטוריה שתצלומיהם מופיעים ב"הגדת ארם צובא" בהוצאת הנתבעת שייכים לתובעת בלבד.
רקע עובדתי
התובעת הינה עמותה העוסקת בשימור וקידום מורשת יהודי ארם צובא (השם המקראי לעיר חלב שבסוריה), לרבות חקר תולדות הקהילה, הוצאת ספרים וארגון כנסים והרצאות בנושא. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהוצאה לאור של ספרים וכתבים אחרים. יוער, כי כתב התביעה המקורי הופנה כנגד מספר חברות (החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, סטימצקי (2005) בע"מ וארון הספרים היהודי שיווק (2003) בע"מ), אולם התביעה נגדן נסתיימה בפסק דין שנתן תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים.
אין חולק, כי בשנת 2005 פנתה הנתבעת לתובעת והביעה עניין להוציא לאור מהדורה מיוחדת של הגדה לפסח שתכתב במסורת יהודי חלב - "הגדת ארם צובא" - ובה ישולבו תמונות ויצירות מאותה מורשת. לשם כך ביקשה הנתבעת לקבל לידיה תצלומים של חפצי אומנות, איורים ואירועים מההיסטוריה של קהילת חלב, המצויים בידי התובעת, ולשבצם בהגדה אותה הייתה מעוניינת להוציא לאור.
ביום 2.8.2005 פנתה גב' רחל ארנון, מנהלת קשרי לקוחות של הנתבעת, לעזרא קצין, מזכיר התובעת, במכתב שכותרתו "בקשת זכויות לדימויים עבור הגדת חאלב בהוצאתנו" (נספח א' לכתב התביעה). במכתב פרטה גב' ארנון את בקשתה לקבלת תצלומים ושקופיות של חפצי אומנות ואירועים מההיסטוריה המצויים ברשות התובעת, כ-20 יחידות בסה"כ. במכתב צוין כי ההגדה בהוצאת הנתבעת תראה אור בחודש ינואר 2006 וכי היא הוזמנה עבור אחד מלקוחות הנתבעת, הנוהג לחלק מדי שנה הגדה המוקדשת לקהילה מסוימת. אין מחלוקת בין הצדדים כי הלקוח בו מדובר הוא בנק הפועלים. במכתב פורטו מספר העמודים וגודלם, אופן ההדפסה (בצבע מלא, כריכה דמוית עור והטבעת זהב) והשפות אליהן תתורגם ההגדה (אנגלית, צרפתית וספרדית). עוד נכתב, כי מקובל שהתמורה עבור כל שקופית היא 350 ₪ וכי לחילופין ניתן להגיע להסדר לפיו תקבל התובעת הגדות במקום התמורה הכספית.
הצדדים חלוקים ביניהם ביחס למשמעות מסמך זה. לטענת התובעת, מסמך זה מהווה חלק משרשרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים בעוד שהנתבעת טוענת כי מסמך זה הינו מכתב הצעה ראשוני בלבד, שנשלח לתובעת עוד בטרם הוסכם בין הצדדים המתווה לשיתוף הפעולה ביניהם. עוד חלוקים הם בדבר פרשנותו של המסמך, ובפרט האם הוסכם בו, כטענת התובעת, כי ההגדה תימכר אך ורק לבנק הפועלים, וכי הנתבעת מחויבת מכוחו להימנע מלמכור בשוק החופשי את יתרת ההגדות שתוותרנה ברשותה. הנתבעת כופרת בפרשנות זו.
ביום 26.12.2005 שלחה גב' ארנון מכתב נוסף למר קצין, שכותרתו "סיכום פגישה בנושא הגדת חאלב בהוצאתנו" (נספח יג לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת), אשר נועד לסכם את הפגישה בין הצדדים שנערכה ביום 22.12.2005. במכתב זה פורט הסיכום בין הצדדים, ולפיו התמורה שתקבל התובעת עבור השימוש ביצירות האמנות שברשותה תהיה בהגדות, ומספרן ייקבע על-פי מספר השקופיות (היצירות) שהנתבעת תשתמש בהן בהגדה, כפול 10. כן הוסכם, כי בהגדות שתקבל התובעת תצורף הקדשה מיוחדת עבור המרכז למורשת יהדות ארם צובא, וכי בכל ההגדות יופיע "קרדיט" למרכז למורשת יהדות ארם צובא. לסיום נכתב כי "לכל מהדורה נוספת - אם תהיה - נבקש אישור ממורשת ארם צובא".
ביום 20.2.2006 כתב עזרא קצין מכתב לדוד ארנון, מנכ"ל הנתבעת, ובו "מספר נקודות מתוך מה שסוכם בינינו בכתב, בפגישות, בטלפון ועוד" (נספח יד לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת). במכתב הובהר שוב כי הרשות מטעם התובעת היא להדפסת "מהדורה זו בלבד", וכי עבור כל מהדורה נוספת, אם תודפס, יש לבקש רשות נוספת, ובכתב. כן נכתב, כי בכל ההגדות יש להדפיס הקדשה ("קרדיט") עם לוגו של התובעת שתמוקם במיקום מרכזי ובולט, ובה ייכתב: "יצא לאור בסיוע מרכז מורשת ארם-צובא (חלב)". עוד נאמר במכתב, כי בהגדות שהתובעת תקבל, תצורף הקדשה בולטת ומיוחדת לתובעת, שתוטבע בהטבעת זהב על כריכת ההגדה ו/או בשער ההגדה, באופן ובמיקום שייקבעו בתיאום עם התובעת. בהקדשה ייכתב: "מהדורה מיוחדת עבור מרכז מורשת יהדות ארם-צובא (חלב)".
בהקשר זה חשוב לציין, כי אין חולק שהמכתבים האמורים, מיום 26.12.2005 ומיום 20.2.2006, מהווים הסכם לכל דבר שנכרת בין הצדדים. עוד אין חולק, כי מכוח ההסכם, העמידה התובעת לרשות הנתבעת יצירות המצויות בידיה, על מנת שזו תעשה בהן שימוש בהגדה. בין כלל היצירות שהועמדו לרשות הנתבעת, ציורים שצייר מר אברהם שמי, מיוצאי עדת חלב, המשמש כחבר הנהלת התובעת. כמו כן, אין מחלוקת על כך שהתמורה עבור השימוש ביצירות, כפי שסוכמה בהסכמים אלה, מעולם לא ניתנה לתובעת. טענת הנתבעת בעניין זה היא, שהתובעת הכשילה, בהתנהגותה, את יכולתה לקיים את חלקה על פי ההסכם, שכן לא ניתן היה להגיע לשיתוף פעולה עם מר קצין, והקשר עמו נותק. לפיכך לא ניתן היה לתאם את אופן ומיקום ההקדשה עבור התובעת בהגדות שיועדו לה, וכן לא ניתן היה לתאם את העברת ההגדות אליו. התובעת, מצידה, דוחה טענות אלה.
ובחזרה לרצף הכרונולוגי: ביום 7.5.2006 שלח מר קצין מכתב לגב' חלי דוכני, מנהלת משרד הנתבעת, ובו הנחיות לתיקון ההקדשה המופיעה בהגדה. עוד כתב, כי ספר למעלה מ-60 תמונות או "אלמנטים" של התובעת בהם השתמשה הנתבעת בהגדה, ובהתאם לכך טען, כי מגיעים לתובעת למעלה מ-600 עותקים. בנוסף כתב כי ברצונם לקבל 40% מההגדות בשפה האנגלית, ויתר ההגדות - 20% מכל שפה. לסיום כתב: "אם אפשר נרצה מספר הגדות עם הלוגו וההגדשה (כך במקור) של בנק הפועלים".
במענה למכתב זה, ביום 14.5.2006, כתב דוד ארנון מכתב ובו פירוט עמודים המכילים יצירות של התובעת בהן השתמשו בהגדה נשוא התביעה (נספח יח לתצהירי הנתבעת). על פי המפורט במכתב, השתמשה הנתבעת בסך הכל ב-23 פריטים, ועל כן, כמוסכם, תקבל התובעת 10 הגדות עבור כל יצירה, היינו, 230 הגדות. כן נכתב, כי כמחווה של רצון טוב, תשמח הנתבעת להעביר לתובעת 250 הגדות. אשר לבקשה לקבלת מספר הגדות עם הלוגו של בנק הפועלים כתב ארנון: "לבקשתך להגדות עם לוגו בנק הפועלים, צר לי אך ההגדות עם הלוגו אזלו". לסיום כתב, כי ישמח לשמוע ממר קצין בהקדם על מנת שיוכלו לסכם את צורת דף ההקדשה המיוחדת עבור התובעת באותן הגדות שיימסרו לה, כפי שהוסכם (סעיף 6 לעיל).
בשל דרישתו של קצין כי יינתנו לתובעת כ-600 הגדות, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, התקשורת ביניהם נותקה, ועקב כך לא קיבלה התובעת תמורה עבור היצירות, גם לא את זו המוסכמת.
כעבור שנה, ביום 7.5.2007, פנה ב"כ התובעת במכתב לנתבעת (נספח כא לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת) ובו טען כי בהתאם להבנה בין הצדדים, המחיר שישולם לתובעת בגין צילומים ושקופיות של חפצי אמנות מההיסטוריה הוא לפי 20 יחידות (היינו, 200 הגדות). כבר כאן יוער, כי האמור במכתב זה, אינו עולה, כמובן, בקנה אחד, עם דרישתו של מר קצין ל- 600 הגדות. עוד נטען במכתב, כי חרף הסכמת הצדדים כי הרשות מטעם התובעת לשימוש ביצירות הינה למהדורה אחת בלבד, וכי עבור כל מהדורה נוספת תבקש הנתבעת רשות מהתובעת, הרי שהתברר לפתע לתובעת כי הגדה לפסח של יהדות חלב נמצאת למכירה בשוק החופשי מבלי שניתנה לכך רשות מצד התובעת. הכותב אף הביע תרעומת על כך שהמהדורה הנמכרת כוללת אזכור של התובעת כ"נותנת החסות" למכירה והפצה זו. ב"כ התובעת הזהיר במכתבו כי פעולות אלה מהוות הפרת הסכם ואף יש בהן עבירה פלילית הקשורה בגניבת זכות יוצרים מהתובעת. במכתב ביקש ב"כ התובעת פירוט של כמות ההגדות שהודפסו, כמות ההגדות שנמסרו לבנק הפועלים, כמות ההגדות שנמכרו בשוק החופשי וכמות ההגדות שטרם נמכרו והנמצאות בידי צד שלישי. בסיום המכתב, דרש ב"כ התובעת מהנתבעת לאשר בחוזר, כי החל ממועד קבלת מכתב זה, תפסיק הנתבעת באופן מיידי את מכירת ההגדות.
הנתבעת לא קיבלה לידיה את המכתב וממילא לא השיבה לו. כעבור כשנה, ביום 25.3.2008 שב וכתב ב"כ התובעת מכתב נוסף לנתבעת ובו גולל טענות דומות לאלו שנטענו במכתב מיום 7.5.2007 (נספח כ' לתצהירי הנתבעת). יצוין, כי בתחילת המכתב נכתב כי התמורה הנדרשת היא עבור 20 יצירות המצויות בידי התובעת ואשר השימוש בהן הותר לנתבעת, בעוד שבהמשך נטען כי הנתבעת השתמשה בלמעלה מ-50 יצירות מבלי למסור את התמורה שסוכמה. עוד נטען במכתב, כי נתגלה לתובעת כי הנתבעת ביצעה הפרות חדשות ושיווקה את ההגדות גם לחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, לחברת סטימצקי ולחברת ארון הספרים היהודי (אלה נתבעות 2,3 ו-4 בהתאמה, אשר, כאמור, לגביהן הושגה הסכמה בין הצדדים). הנתבעת נדרשה גם במכתב זה להפסיק את שיווק הגדת ארם-צובא וכן להעביר לתובעת את הפירוט שנדרש במכתב הקודם.
ביום 1.4.2008 השיב דוד ארנון למכתב התובעת (נספח כב לתצהירי הנתבעת), כי אכן הגיע להסכמה עם התובעת ביחס לתמורה בגין השימוש בחומרים הויזואליים שיקבל ממנה. כן הזכיר את המכתב ששלחה הנתבעת לתובעת ביום 14.5.2006 (נספח יח לעיל) ובו סיכום הפרויקט ומספר ההגדות העומדות לרשות התובעת. ארנון הוסיף במכתבו, כי בשלב זה החל עזרא קצין לבוא בדרישות נוספות שלא נכללו בסיכום הדברים ביניהם ומשמבוקשו לא נענה, ניתק את הקשר עם הנתבעת, ומכאן נובע אי מתן התמורה לתובעת. עוד התייחס ארנון לטענה בדבר מכירת ההגדה בשוק החופשי וטען כי מעולם לא דרשה הנתבעת בעל-פה או בכתב שההגדה לא תימכר בשוק החופשי, וכל שסוכם, כי הנתבעת תבקש אישור מהתובעת להדפסת מהדורה נוספת.
עוד באותו יום השיב ב"כ התובעת, וביקש כי הנתבעת תעביר לידיו את מכתבו של ארנון מיום 14.5.2006, וכן את תשובת הנתבעת למכתב ב"כ התובעת מיום 7.5.2007. ביום 6.4.2008 השיב ארנון כי התובעת קיבלה לידיה מכתב זה וכי עזרא קצין אף הגיב לאמור בו, ודן בו עימו ועם רחל ארנון, ומשמבוקשו להיענות לדרישות כספיות נוספות לא נענה, הוא ניתק את הקשר. כן נכתב, כי הנתבעת מעולם לא קיבלה לידיה מכתב מיום 7.5.2007, ולפיכך גם לא השיבה למכתב כזה (נספחים כג-כד לתצהירי הנתבעת).
ביום 14.4.2008 הגישה התובעת לבית משפט השלום בקשה דחופה לסעדים זמניים במעמד צד אחד, בטרם הגישה את התביעה העיקרית. הבקשה לא הוכרעה שכן ביום 5.5.2008 קבע בית משפט השלום כי אין העניין נשוא הבקשה נתון בסמכותו העניינית, לנוכח הטענה בדבר הפרת זכות יוצרים. כעבור מספר חודשים ממועד מתן ההחלטה, הוגשה התביעה שלפניי.
סלע המחלוקת בתמצית