המכון הגבוה בע"מ נ' ח'ורי

החלטה

רקע

1.לפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין אשר ניטל ביום 07.09.2010 במעמד צד אחד בלבד, בהעדר התייצבות המבקשת לדיון בעניינה (להלן: "הבקשה").

2.עניינה של התביעה דנן, הינו חוב נטען של המשיבה כלפי המבקשת בגין אי-תשלום שכר לימוד.

תמצית טיעוני הצדדים

3.המבקשת טוענת, כי היעדרותה מן הדיון לא נבע חלילה מזלזול או התעלמות מן ההליך המשפטי אלא כתוצאה מטעות אנוש, שכן בא-כוחה, עו"ד הישאם דחלה, טעה ברישום מועד הדיון ביומנו, כך שהדיון נרשם בטעות ליום 15.09.10 (במקום 07.09.10). המבקשת מודה, כי לא נפל כל פגם בפסק הדין, באשר הזימון לדיון נמסר לה כדין, אך טוענת שיש מקום לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש. עוד מדגישה המבקשת, כי סיכוייה לזכות בתביעתה הינה גבוהים.

4.המשיבה הגישה תגובה במענה לבקשה בה עתרה לדחות את הבקשה. המשיבה טוענת, כי אין חולק שבתיק ביהמ"ש קיים אישור המעיד, כי בוצעה מסירה כדין של ההזמנה למבקשת. עוד טוענת המשיבה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא מתקיימים התנאים הנדרשים לביטול פסק הדין ויש להותירו על כנו. עוד חזרה המשיבה על נימוקי הגנתה, ושללה, מכל וכל, קיומו של חוב עבור שכר לימוד שהיא חבה למבקשת.

דיון והכרעה

5.לאחר עיון בכתובים ושקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה, וזאת מהטעמים שיובאו להלן:

6.ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יכול להיעשות מכוח שתי עילות: האחת ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה; והשנייה ביטול על-פי שיקול דעת (ראו: ספרו של זוסמן, "סדר הדין האזרחי", עמ' 737-738).

7.אין חולק, כי המצאת הזימון לדיון למבקשת בוצעה כדין, ופסק הדין שניתן בשל היעדרותה של המבקשת מן הדיון בעניינה, בדין ניתן. לפיכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת.

8.המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים:

האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל דין; והשני סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט. לכל אחד מן השיקולים האמורים משקל יחסי, וככל שתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (ראה : ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133, 139).

9.ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפטיות. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה בעניין זה: ע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001 (1) בעמ' 1121). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה.

מן הכלל אל הפרט

10.בענייננו יש לבחון, ראשית, את סיבת אי התייצבותה של המבקשת ולאחריו את סיכויי ההצלחה של התביעה על רקע הגנתה של המשיבה.

11.אשר לסיבת העדרותה של המבקשת מהדיון, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט בך בע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ" לז (3) 431, בעמ' 438:

"מהי הסיבה, אשר בגללה לא היתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעל משקל. אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם הסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק ועל מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (הדגשו הוספו).

12.בענייננו, נראה כי סיבת אי-הופעת המבקשת לדיון, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה בטעות בתום לב, אשר ניתן לפצות עליה בתשלום הוצאות עבור אי-הנוחות והטרחה המיותרים אשר נגרמו למשיבה. אמנם מחדלה של המבקשת הוא אשר הביא למתן פסק דין בהעדר התייצבות, אולם לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או מהתעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר בפסיקת הוצאות.

13.באשר לתנאי השני אשר דן בסיכויי ההליך, עיון בבקשה לביטול פסק הדין על צרופותיה מלמד, כי המבקשת מראה טענות טובות אשר ראויות להישמע והמצדיקות ביטול פסק הדין.