אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' אלדד צרשניה

המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' אלדד צרשניה

תאריך פרסום : 24/01/2018 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון ירושלים
1623-17
19/01/2018
בפני הרשמת:
ליאת בנמלך

- נגד -
המערערת:
המועצה להסדר ההימורים בספורט
המשיב:
אלדד צרשניה
החלטה

                                          

 

  1. לפניי בקשה שהגיש המשיב לדחייה ולחלופין למחיקה של הערעור על הסף. המשיב הצביע בבקשתו על כך שהערעור נסב על פסקי דין (חלקי ומשלים) אשר המועד להשיג עליהם חלף.

 

           עיון בהודעת הערעור מלמד כי זו מופנית כלפי ארבע החלטות: (א) החלטה מיום 14.2.2013 בה התקבלה בקשה שהגיש המשיב לאשר כייצוגית תובענה אשר עניינה בכך שהמערערת סימנה במשחק המקוון "ווינר" ברירת מחדל שאינה הסכום הנמוך ביותר האפשרי להשתתפות במשחק; (ב) החלטה מיום 5.5.2016 (אשר כותרתה "פסק דין") בה נקבע כי המערערת פעלה שלא כדין וכי גרמה לנזק לקבוצה ועוד נקבע כי הסכום אותו עליה להשיב הוא סך של 3.2 מיליון ש"ח. לעניין אופן ההשבה התבקשו הצדדים להגיש טיעונים מטעמם. כן נקבעו סכום ההוצאות, הגמול ושכר הטרחה, אך הובהר כי הסכומים ישולמו לאחר שתינתן החלטה משלימה "בדבר הפניית התשלומים"; (ג) החלטה מיום 12.7.2016 (אשר כותרתה "פסק דין משלים") בה נקבעה דרך ההשבה  - העברת סכום ההשבה לעמותות המטפלות בנפגעי הימורים, בחלקים שווים בין העמותות שתיבחרנה; (ד) החלטה מיום 4.1.2017 המאשרת את תשלום הסכום לשלוש עמותות, והקובעת כי תשלום שכר הטרחה והגמול בהתאם לפסק הדין מאושר.

 

  1. המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה "פסק הדין" ניתן ביום 4.1.2017, ועל כן רק ממועד זה יש למנות את הימים הנתונים להשגה עליו ועל כל ההחלטות ש"נבלעו" בו. המערערות מדגישות כי סיווגה של החלטה אינו נגזר מכותרתה, אלא מתוכנה, ולדבריה ההחלטות מיום 5.5.2016 ומיום 12.7.2016 אינן בבחינת "פסק דין". בעניין זה נטען כי בשתי ההחלטות לא ניתן סעד ולא נסגרה "יחידה דיונית" - בהחלטה מיום 5.5.2016 לא נקבע למי ולאיזו מטרה ישולם הסכום הכספי שנפסק; ובהחלטה מיום 12.7.2016 נקבעה המטרה אך לא נקבע למי ישולם הכסף. לעומת זאת בהחלטה מיום 4.1.2017 נקבע כי הסכום הפסוק ישולם לשלוש עמותות. רק בהחלטה זו הוטלה חובה קונקרטית על המערערת והתיק נסגר. המערערת מוסיפה כי שיקולי יעילות תומכים אף הם במסקנתה (שכן אחרת היה עליה להגיש שלושה ערעורים, ואולי חלקם היה מתייתר נוכח ההכרעה המאוחרת).

 

           לחלופין וככל ששגתה בניתוח זה מבקשת המערערת כי תינתן לה ארכה להגשת ערעור. לטענתה מדובר במצב דברים מורכב, בהתחשב בכך שמדובר בהליך של תובענה ייצוגית, ובפרט במקרה כמו המקרה דנן בו הסכום הפסוק אינו משולם לחברי הקבוצה. עוד מוסיפה המערערת כי סמוך לאחר מתן ההחלטה מיום 5.5.2016 הודיעה היא לבית המשפט ולמשיב כי בכוונתה לערער על ההחלטה וכי בית המשפט שגה בסיווג החלטתו זו כ"פסק דין", כך שבכל מקרה לא התגבשה הסתמכות המשיב על החלטה זו.

 

  1. בתשובה שהגיש המשיב מתנגד הוא לטענות המערערת. לדבריו ההחלטה מיום 4.1.2017 היא במהות הדברים מעין "פסיקתה משקפת", שכן עוד קודם להחלטה זו הוכרעו סכום ההשבה וזהות מקבלי התשלום, וכי גם אם היה בה להוסיף אין בכך כדי לאפשר השגה על החלטות קודמות. כן מתנגד המשיב לבקשה (החלופית) למתן ארכה, בציינו כי לא ניתן להגיש בקשה כאמור במסגרת תגובה לבקשה אחרת.

 

  1. הבקשה מעוררת את שאלת סיווגן של ההחלטות אשר ניתנו במסגרת ההליך הייצוגי שבמוקד ההליך.

 

           ההחלטה האחת היא החלטה המאשרת את התובענה כייצוגית. החלטה זו היא "החלטה אחרת", ועל כך אין חולק (ובמאמר מוסגר יצוין כי המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, והבקשה נדחתה תוך ש"טענות בעלי הדין שמורות להם" (רע"א 2123/13 החלטה מיום 29.9.2013)). השאלה בענייננו היא איזו החלטה מבין שלוש ההחלטות - ההחלטה מיום 5.5.2016; ההחלטה מיום 12.7.2016; או ההחלטה מיום 4.1.2017 היא היא "פסק הדין" שניתן בתובענה.

 

           לאחר עיון בהחלטות כולן ובחומר שלפניי סבורה אני כי ההחלטה מיום 5.5.2016 היא "פסק דין חלקי", וההחלטה מיום 4.1.2017 היא "פסק דין משלים".

 

           המבחן אשר נקבע בפסיקה לזיהויו של "פסק דין חלקי" - אותו רשאי בית המשפט להעניק  מכוח הוראת תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 - להבדיל מהחלטת ביניים, הוא "מבחן הסעד". בהתאם למבחן זה יש לבחון האם "בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע או נשלל ממנו הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו" (ראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 363 (1997). כן ראו בש"א 1977/13 מזאוי נ' מזאוי, פסקה 5 (12.5.2013)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ