המועצה המקומית אזור נ' נפתלי ואח'

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים להשיב לידיה את הסכום אשר שולם לקבלן חיצוני לצורך ביצוע עבודות הריסה בגין בנייה בלתי חוקית בנכס הנתבעים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי כנגד הנתבעים הוצא במהלך חודש יולי 2009 צו הפסקת עבודות אשר בוצעו ללא היתר. בהמשך הוצא צו הריסה, נשלח מכתב המתרה כי בהעדר קיום צו ההריסה, תבוצע הריסה על ידי התובעת ועל חשבון הנתבעים, ובסופו של יום אף בוצעה ההריסה בפועל.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רבים מדיירי היישוב בונים בנייה בלתי חוקית מבלי שהרשות תפעל כנגדם, וכי הנתבעים לא היו מודעים לכל ההליכים אותם נקטה הרשות, שכן אינם מתגוררים באותו נכס, ועובדה זו הייתה ידועה היטב לתובעת.

עוד נטען בכתב ההגנה, כי לאחר שיחה שנערכה בין הנתבע לבין נציגת התובעת, ביצע הנתבע עצמו את ההריסה של הבנייה הקלה שנעשתה במקום, וכי למעט מספר משקופים, לא נותר במקום דבר.

נוכח כך, לשיטת הנתבעים, ממילא הסכום הנתבע במסגרת כתב תביעה זה הינו מופרך ובלתי סביר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני, ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

אקדים ואומר כי שאלת היות הבנייה בנייה "קלה" או שאלת האכיפה של התובעת ביחס לנכסים אחרים, כלל אינה רלוונטית להליך שבפני.

מקום בו נדרש אדם להיתר לצורך ביצוע עבודות בנייה והוא אינו פועל לקבלתו של ההיתר, שמורה לרשות הזכות לפעול לסילוקה של אותה בנייה.

לא הוכח בפני כי הרשות פועלת על דרך של אכיפה סלקטיבית, וממילא אין בעצם העובדה כי פלוני בנה בנייה בלתי חוקית, כדי להצדיק בנייה בלתי חוקית על ידי הנתבעים או מי מהם.

טענו הנתבעים כי לא היו מודעים כלל להליכים אותם נקטה התובעת וכי היה על התובעת, כמי שהומצאו לה הסכמי שכירות ביחס לשנים קודמות, לפנות לנתבעים בכתובת הרשומה באותם הסכמים.

לא מצאתי לקבל טענתם זו של הנתבעים.

הוכח בפני כי הבנייה ללא היתר נעשתה על ידי הנתבעים עצמם.

מקום בו בוחר אדם לבצע בנייה ללא היתר בכתובת מסוימת, עליו לצפות כי הצווים וההליכים יופעלו באותה כתובת בדיוק.

זאת ועוד, הנתבעים צירפו לעיוני הסכמי שכירות מהם נלמד כי הסכם השכירות האחרון הסתיים בינואר 2009. מכאן, שהחל מאותו מועד, הושבה החזקה בנכס לידי הנתבעים.

מנספח ה' לתצהיר העדות הראשית של הנתבע, אני למדה כי החל מפברואר 2009 רשומים הנתבעים עצמם כמחזיקים. דווקא מסמך זה מלמד כאלף עדים כי ככל שהדבר נוגע לתובעת, ניתן היה לצפות, וסביר היה לעשות כן, כי זו הכתובת להמצאת המסמכים.

במסגרת חקירתו החוזרת הודה הנתבע כי אף היה בכוונתו לשוב ולגור באותה כתובת וכי השיפוץ בנכס נעשה על מנת להתאימו לצורך מגוריה של אמו.

(בעניין זה ראה עמוד 7 שורות 21 – 23 לפרוטוקול).

מכאן יש להסיק כי אף לשיטת הנתבעים מדובר היה בנכס שהוא בחזקתם וכי היה בכוונתם לעשות בו שימוש.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי תוספת הבנייה, נהרסה על ידם, באופן אישי.