אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המוסד לביטוח לאומי נ' מועצה מקומית דיר אל - אסד ואח'

המוסד לביטוח לאומי נ' מועצה מקומית דיר אל - אסד ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
15690-06
27/01/2010
בפני השופט:
טובי אמיר

- נגד -
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע:
1. מועצה ה מקומית דיר אל - אסד
2. קרינה בנייה ופיתוח בע''מ
3. בני א.עבד אלגני בע''מ

פסק-דין

פסק דין

1.התביעה בתיק דנא הינה תביעת שיבוב שהגיש התובע כנגד הנתבעים מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. עילתה של התובענה בדמי פגיעה, גמלת נכות זמנית ומענק נכות ששילם התובע לנפגע, אסדי ג'מאל (להלן-"הנפגע"), בגין נזקים שנגרמו לו ביום 18.12.00.

2.לטענת התובע, באותו מועד, שעה שהיה הנפגע בדרכו חזרה מעבודתו, התדרדר לעברו מכבש ששימש פועלים שעבדו בשיפוץ כביש, ופגע בו. התאונה הוכרה על-ידי התובע כתאונת עבודה וועדה רפואית אצלו קבעה לנפגע נכות זמנית בשיעור 100% ממועד התאונה ועד ליום 18.6.01, וכן 10% נכות זמנית מיום 19.6.01 ועד ליום 31.1.02 והחל מיום 1.2.02 ואילך נכות צמיתה בשיעור 10%. התובע שילם לנפגע גמלאות הכוללות דמי פגיעה, גמלת נכות זמנית ומענק נכות.

3.את תביעתו הגיש התובע כנגד המועצה המקומית דיר אלאסד (להלן:"המועצה") שבתחום שיפוטה התרחשה התאונה, ביו היתר בהיותה אחראית על ביצוע העבודות בכביש בו ארעה התאונה. בנוסף הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 2 אשר התקשרה עם המועצה בהסכם לביצוע העבודות באותו כביש, וכנגד הנתבעת 3 שנכנסה בנעלי הנתבעת 2 וביצעה את העבודות בפועל.

יצוין כי לאחר שהנתבעת 3 לא התייצבה לשני דיונים רצופים, ללא כל הסבר או צידוק ניתן כנגדה ביום 11.12.07 פסק דין על מלוא סכום התביעה, והיא חויבה בנוסף בהוצאות התובע ושכ"ט פרקליטו.

המועצה מצדה הגישה הודעת צד שלישי כנגד שתי הנתבעות האחרות, וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ. בפתח ישיבת ההוכחות, לאור זאת שהפניקס הכירה בכיסוי הביטוחי של המועצה, נמחקה ההודעה נגדה ללא צו להוצאות.

4.בתביעתו, עתר התובע לקבל פיצוי על הגמלאות ששילם לנפגע, וזאת כאמור מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. זכותו של התובע פורשה בפסיקה, כזכות שבתחלוף. נקבע כי זכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המל"ל להשבה. עמד על כך כב' השופט אור בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פד"י נא (2) 749 בקבעו:

"מקובל לראות בזכות זו של המוסד כלפי המזיק זכות סוברוגציה (א' ברק 'פיצויים' דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית בעמ' 649; ע"א 61/55, 62, 64 מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג ואח' וערעורים נגדיים פד"י י 190 בעמ' 195). ממיון זה נובעות מסקנות נורמטיביות שונות. עולה ממנו, כי על המוסד להוכיח, בגדר תביעת השיפוי שלו, גם את זכותו של הניזוק בנזיקין כלפי המזיק (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, הוצאת כרמל בעמ' 939)".

התוצאה הנגזרת מן האמור הינה כי על התובע, אשר נכנס בנעליו של הנפגע, מוטל הנטל להוכיח את זכותו של הנפגע בנזיקין כלפי המזיק או כפי שנאמר בע"א 709/80 פרלמן ואח' נ' לוזון, פד"י לו (4), 273, 278, "מבחינת מהות זכותו של המוסד הריהי זכותו של הניזוק עצמו, אשר המוסד נכנס לנעליו". עד כאן המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

5.מתצהיר עדותו הראשית של הנפגע (ת/2) עולה כי במועד הרלוונטי לתביעה שעה שצעד בכביש פנימי משופע בשטח הכפר דיר אלאסד, שבו בוצעו עבודות מטעם המועצה המקומית וקבלנים אחרים, התדרדר לעברו מכבש ששימש את הפועלים בכביש ופגע בו. לדבריו, על אף העבודות שבוצעו בכביש, היה הכביש פתוח לעוברים ושבים, לא היה בו כל גידור או שילוט אזהרה ולמעשה לא עמדה בפני הציבור כל דרך חלופית אחרת.

בחקירתו הנגדית אישר הנפגע כי התאונה ארעה בסביבות השעה 14:00 - 15:00 (ש' 11 בעמ' 9 לפרוטוקול) וכי וואספי עבד אל גאני (עובד הנתבעת 3) הוא זה שעבד על המכבש (ש' 19,20 בעמ' 7 לפרוטוקול). לדבריו, כאשר התדרדר לעברו המכבש הוא עמד ודיבר עם שכנו (ש' 23,24 בעמ' 7 לפרוטוקול) ולא שמע את צעקות האזהרה שנקראו לעברו (ש' 27-30 בעמ' 7 לפרוטוקול). עוד אישר הנפגע כי העובדה שמתבצעות עבודות במקום היתה ידועה לו עובר לקרות התאונה שכן אלו נעשו בסמוך לביתו (ש' 7,8 בעמ' 8 לפרוטוקול). למותר לציין כי עדות זו של הנפגע לא נסתרה ואני מקבל אותה במלואה.

6.לדעתי, בשלב זה, לאחר שהוכח כי פגיעת הנפגע היתה בנסיבות אותן פירט בתצהירו, עובר הנטל לשכמן של הנתבעות להוכיח כי לא הייתה רשלנות שתחובנה בגינה. סעיף 38 לפקודת הנזיקין מורה כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו, על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שיחוב עליה. בית המשפט קבע לא אחת כי דבר מסוכן הוא דבר "שמחמת תכונותיו המיוחדות של החפץ כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שעניין זה מחייב נקיטת מידה גדולה של זהירות" (ע"פ 74/62 פישמן נ' היועץ המשפטי, פד"י יז (3), 1478; ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1), 45).בנסיבות כגון אלו אין זה נכון וצודק להטיל על הנפגע או במקרה שבפנינו – על התובע - את החובה להוכיח כי השימוש במכבש נעשה באופן לא בטיחותי או זהיר. הידע, הניסיון והמשאבים הנדרשים על מנת להוכיח כי השימוש במכבש נעשה בזהירות הראויה מצויים בידי הנתבעות או מי מהן. איני סבור כי עובר אורח שצועד בדרך היחידה העומדת לרשותו, ולפתע מתדרדר לעברו מכבש ופוגע בו, צריך להוכיח כי מי שעשה שימוש במכבש התרשל. אירוע התאונה, שנגרם כתוצאה משימוש בחפץ המסוכן, מעביר את הנטל אל הנתבע שהיה בעלו של הדבר או הממונה עליו, להוכיח כי לא היתה לגביו התרשלות שיחוב בגינה.

7.יתר על כן, אף מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין שומה להעביר את הנטל על הנתבעות להוכיח שלא הייתה, לגבי המקרה אשר גרם לנזק, התרשלות שתחובנה בגינה. לצורך תחולתו של סעיף 41 נדרשים שלושה תנאים מצטברים - הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק, השני כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע והשלישי כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, עובר נטל השכנוע אל הנתבע ועליו להרימו על פי מבחן מאזן ההסתברות. בענייננו, דומה כי שלושת התנאים דלעיל מתקיימים. על אף העובדה שהתובע תיאר באופן כללי את הנסיבות שהובילו לאירוע התאונה וגרימת הנזק, ברור מגרסתו כי הוא אינו יודע מה הוביל להתדרדרות המכבש לעברו. התובע עמד בצד הכביש בסמוך לביתו, שוחח עם שכנו, ולפתע נפגע על-ידי מכבש שהתדרדר לעברו בכביש, מבלי שידע מה הוביל לכך. אין חולק כי התנאי השני, הדורש כי הנכס שגרם לנזק היה בשליטתו של הנתבע, מתקיים בענייננו. אף התנאי השלישי מתקיים, שכן לעניות דעתי ברור כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעות או מי מהן התרשלו.

8.מכאן שיש להעביר את הנטל לפתחן של המועצה והנתבעת 2 להוכיח שלא היתה לגבי התאונה התרשלות מצדן. (כפי שצוין קודם, כנגד הנתבעת 3 ניתן זה מכבר פסק דין בהעדר).

9.כבר עתה אומר כי הנתבעת 2 עמדה בנטל הנדרש להוכחת טענתה כי אין לייחס לה כל אחריות נזיקית לאירוע התאונה. מטעם הנתבעת 2 העיד מנהלה ואחד מבעלי מניותיה - מח'ול נזיה (תצהירו - מוצג נ/4). לדבריו, הנתבעת 2 זכתה במחצית שנת 2000 במכרז אותו פרסמה המועצה המקומית, לסלילת כביש 17 וכביש 3, אך מיד לאחר הזכייה, מאחר ולא היתה לה היכולת לבצע את העבודה, היא העבירה את ביצוע העבודה לנתבעת 3, וזאת בהסכמת המועצה. לדבריו, בפועל בוצעה העבודה על-ידי הנתבעת 3 ועובדיה הם אלו שעסקו במלאכה, בעוד שלנתבעת 2 לא היתה כל נגיעה שהיא לעבודה במקום. עוד הוסיף הלה כי המכבש שהיה שייך למועצה, תופעל על-ידי עובדי הנתבעת 3. בחקירתו הנגדית לב"כ התובע, חזר מר מח'ול על טענתו לפיה אישרה המועצה את העברת התחייבויות הנתבעת 2 לנתבעת 3 (ש' 8-9 בעמ' 11 לפרוטוקול). עוד אישר הלה כי לא ראה כל צורך לבטח את הנתבעת 2 משום שהחוזה הועבר לנתבעת 3 (ש' 20,21 בעמ' 12 לפרוטוקול), ואילו הנתבעת 2 עצמה לא עבדה באתר, ולו ליום אחד (ש' 9 בעמ' 13 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית לב"כ המועצה ציין מר מח'ול כי הוא והמהנדס מטעמו ניסחו את ההסכם בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 ברוח הדברים שסוכמו עם המועצה. (ש' 23,24, 32 בעמ' 13 וש' 1-3 בעמ' 14 לפרוטוקול). כשנשאל "מאיפה אתה יודע שהמכבש הספציפי שפגע בתובע הזה שייך למועצה?" השיב: "אני זוכר כשהזמינו את הנתבעת 3 בישיבה הראשונה למועצה ואמרו לו שהם יעזרו לו ויתנו לו מכבש של המועצה" (ש' 19,20 בעמ' 15 לפרוטוקול).עדותו של מר מח'ול עשתה עלי רושם מהימן ולא ראיתי יסוד לפקפק אחר דבריו. תמיכה לגרסתו ניתן למצוא בפרוטוקול ישיבת המועצה שהוגש על ידו במהלך חקירתו הנגדית, ממנו עולה כי המועצה אישרה העברת העבודה מידי הנתבעת 2 לקבלן אחר (סעיף 3א' במוצג נ/5). עולה איפוא כי הנתבעת 2 הוכיחה כי למרות שהיא זו שזכתה במכרז לביצוע העבודות בכביש, הרי שבפועל לא היא ביצעה את העבודות במקום, וזאת בידיעת המועצה ובאישורה. משכך הרי שלא היה לה למעשה כל קשר לאירוע התאונה וברי על כן שאין מקום לייחס לה אחריות נזיקית בגינה.

10.המועצה המקומית לעומת זאת לא עמדה בנטל להוכיח שלא היתה רשלנות מצדה. בהיותה הבעלים והמחזיק של המקרקעין בהם התרחש האירוע, נושאת המועצה באחראית לנזק שנגרם כתוצאה מסיכון שנוצר על-ידי עבודות שיפוץ שנעשו בכביש שבתחומה המוניציפאלי. חובה זו נעוצה בשליטה ובפיקוח הקיימים בידי הבעלים והמחזיק של מקרקעין המאפשרים לו למנוע סיכונים המצויים בהם.

אמנם אפשר ובעל מקרקעין יצא ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו, אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה, (ראו: ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח', תק-על 2003(3), 1694; ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1)113). אלא שבעניינינו, לא הוציאה המועצה מידיה כליל את השליטה והפיקוח על הנעשה באתר. עיון בסעיף 5 להסכם שנכרת בינה לבין הנתבעת 2 (נ/2), מלמד כי המועצה הותירה בידיה את הפיקוח. בעניין זה, טענה המועצה כי עסקינן בפיקוח עליון של מהנדס מטעמה לגבי טיב החומרים והתאמת העבודות בפועל לרישומים התכנוניים וכי לא מדובר בפיקוח בפן הבטיחותי. דא עקא שעיון בסעיף 18ב' להסכם תחת הכותרת "נזיקין" מלמד כי לא היא. צוין שם כי "מוסכם בזה ומוצהר שאף בידי המפקח לפקח על ביצוע עבודות הקבלן בהתאם להסכם זה ולתת מדי פעם הוראות..." ומכאן שסמכויות המפקח הן גם בתחום הבטיחותי. הנתבעת 2 אף נדרשה לבטח את המועצה כנגד חבותה כלפי צדדים שלישיים (סעיף 19 ב' להסכם – נ/2). תנאי ההתקשרות בין המועצה לנתבעת 2 (שהנתבעת 3 נכנסה בנעליה) מובילים גם הם למסקנה כי המועצה ראתה עצמה אחראית למתרחש במקום. [ראו גם: ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט(1) 102]. עדותו של מח'ול נזיה בענין זה (ש' 14-21 בעמ' 11 לפרוטוקול) מחזקת אף היא מסקנה זו.בנוסף לכך, מח'ול נזיה כאמור העיד כי המכבש היה שייך למועצה. המועצה, משיקולים השמורים עימה, בחרה שלא להביא כל עדות לסתור טענה זו ומכאן שאני קובע כממצא עובדתי שהמכבש היה בבעלות המועצה.

11.פרט להגשת ההסכמים (נ/2 ו- נ/3) לא ראתה המועצה להעיד אף עד מטעמה. עולה אפוא כי לא הובאה על ידה, למעשה, כל ראיה לכך שלא היתה התרשלות מצדה. נהפוך הוא - עיון בתצלומים של המקום (נ/1) מלמד כי לא היתה במקום כל מדרכה והברירה היחידה שעמדה בפני עוברי אורח במקום היא לצעוד בכביש בו התדרדר המכבש. המועצה אף לא הצביעה על קיומו של שילוט המוצב במקום שיש בו כדי להזהיר את העוברים ושבים מפני הסכנות הטמונות בעבודות הנעשות, או על פעולות בהן נקט המפקח מטעמה במקום, אם בכלל, וכיו"ב ראיות זמינות שניתן היה להציגן.

סיכומו של דבר, אני קובע כי המועצה לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא התרשלה.

12.לא מצאתי כל ממש בטענת המועצה כי יש לייחס לנפגע אשם תורם. העובדה שהנפגע ידע שמתבצעות בכביש עבודות שיפוץ עובר לקרות התאונה אין בה כדי לשנות מאומה שכן לא היה עליו לצפות שבשל אותן עבודות יתדרדר לעברו מכבש ויפגע בו. כך גם לא ברור מה חשבה המועצה שתוכל להשיג על-ידי ההפנייה לחקירתו הנגדית של הנפגע, בה אישר כי לא שמע את צעקות האזהרה שהופנו לעברו בטרם פגע בו המכבש. היעלה על הדעת לטעון כי התרשל בכך שלא שמע את צעקות האזהרה?!

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ