המוסד לביטוח לאומי נ' וינוקר

פסק דין

1.הערעורים שבפני הם ערעורים על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970, מיום 13/20/12. הוועדה קבעה למר וינוקר (להלן: "המבוטח") דרגת נכות של 11% - 1% בגין פגיעה בשמיעה ו-10% בגין טנטון.

2.הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי מיום 19/07/11 בר"ע 59091-11-10 בו נקבע:

עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית לעררים נפגעי איבה, באותו הרכב, על מנת שתדון בפגימות הבאות:

1.          לעניין הנכות הנפשית – הוועדה תיתן דעתה לתיקו הרפואי המלא של המבקש מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש ובמיוחד למסמכים מיום 19.3.08 ו-2.9.08 בהם צויין כי המבקש סובל מ- PTSD ותבחן בשנית מסקנתה, לפיה אין מקום להעניק למבקש נכות בגין מצבו הנפשי.

            הוועדה תבחן האם התקיימו בעניינו של המבקש התנאים הקבועים בסעיף 34א' לרשימת המבחנים על חלופותיו השונות.

2.          לעניין השמיעה והטינטון - הוועדה תבחן האם המבקש עומד בתנאי הסף שנקבעו בסעיף 72 למבחנים לקביעת נכות וזאת לאור תיקו הרפואי המלא של המבקש ובדיקות השמיעה בו לרבות בהתאם מיום 3.12.08 ומיום 30.8.09.

הוועדה תבחן האם למבקש טינטון קבוע – תמידי לאור האמור במבחני הנכות לעניין זה, ותנמק מסקנתה בהתאם לתיקו של המבקש לרבות בהתאם לבדיקה מיום 21.7.09 – ד"ר זליג שם טען המבקש "לפעמים רעש באוזניים", דברי המבקש בוועדות בנכות כללית, וכן תיתן דעתה לדברים שמסר המבקש בקופת חולים ביום 24.8.09 לפיהן הוא סובל "מטינטון תמידי בשני האוזניים".

הצדדים ביקשו כי תינתן רשות ערעור וינתן פסק דין בהתאם.

לאור האמור ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כמפורט לעיל. למותר לציין, כי נוכח בקשת ב"כ המבקש יהא מקום לזמנה לדיוני הוועדה להשמעת טיעוניה בעניינים המוסכמים כמפורט לעיל.

3.גם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וגם המבוטח הגישו ערעורים על החלטת הוועדה.

4.ב"כ המל"ל טוענת כי שגתה הוועדה בכך שהתייחסה באופן שטחי ביותר לבדיקות השמיעה מיום 03/12/08 ומיום 30/08/09, אליהן נדרשה להתייחס בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה. כן טענה ב"כ המל"ל כי טעתה הוועדה כאשר לא הסבירה ונימקה מדוע חרף בדיקת השמיעה מיום 30/08/09 החליטה להעניק סעיף ליקוי לפי סעיף 72 (א) א1.

בנוסף טענה ב"כ המל"ל , כי שגתה הוועדה בכך שלא מילאה אחר הוראות פסק הדין בעניין הטנטון. כאשר לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר זליג מיום 21/07/09 ולדברי המבוטח בוועדות נכות כללית. ב"כ המל"ל מבקשת להשיב את עניינו של המבוטח אל ועדה בהרכב אחר.

5.המבוטח טוען בקשר לבדיקות השמיעה והטנטון כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין, וההחלטה לבסס את קביעות הוועדה על הבדיקה מיום 03/12/08 מצויה בשיקול דעת הרפואית של המומחה ועל כן מבקש המבוטח לדחות את ערעור המוסד.

בנוסף לכך, טוען המבוטח כי הוועדה טעתה בכך שקבעה שאין מקום להעניק לו אחוזי נכות בגין המצב הנפשי כאשר קבעה שאין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין אירועי האיבה מיום 27/02/08 ומיום 29/02/08. המבוטח טוען שהעובדה שסבל ממצב נפשי לפני האירוע אין בה כדי לשלול קשר סיבתי ולכל היותר מדובר בהחמרה של מצב קודם ולכן על הוועדה היה לערוך חשבון עובר ושב בגין שיעור המצב הנפשי לפני התאונה ואחריה.

6.באשר למצב הנפשי- טוענת ב"כ המל"ל כי הוועדה ביום 28/11/11 קבעה כי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין ארועי האיבה, זאת לאחר שהתייחסה למסמכים מתיקו הרפואי משנת 2007 ו-2008.

דיון והכרעה

7.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה מחייבת אותה. (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל נ' המל"ל פד"ע כד 160).

8.הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 28/11/11 והתכנסה בשנית וסיכמה דיוניה ביום 13/02/12 לאחר קבלת חוות דעת של מומחה אף אוזן גרון.

הוועדה ביום 28/11/11 שמעה את המבוטח וב"כ וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-