המבר ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין-אזור ת"א

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בערר זה ב – 23.12.12. החלק הארי של הערר נדחה.

הועדה דחתה את טענתו של צבי המבר, ("המבקש") כי המועד הקובע לחישוב מס השבח החל על המקרקעין נשוא הערר ,הוא 1949, השנה בה נמסרה החזקה במקרקעין למשפחת המבורגר שעליה נמנה המבקש. התקבלה טענת המשיב כי המבקש רכש את הזכויות ביום חתימת הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל"). ההסכם נכרת במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין המינהל לעורר והועבר על ידי בית המשפט שלערעור, לפישור בפני כבוד נשיאת בית המשפט המחוזי (בדימוס), השופטת שולמית ולנשטיין וקיבל תוקף של פסק דין בערכאת הערעור. בהסכם הוסדרו זכויות המשפחה בנכס, למעט 5% ש"נרכשו" בשנת 1949.

המבקש מערער על פסק דינה של הוועדה ועותר לעיכוב ביצוע תשלום המס המגיע לסך של

1,292,450 ₪.

לטענת המבקש שגתה הוועדה בדחותה את טענתו כי יש לחשב את מס השבח על בסיס הנחת יסוד כי כל הזכויות במקרקעין הוענקו למשפחתו בשנת 1949. כמו כן טוען המבקש שידו אינה משגת לסלק לאלתר את הסכום הנדרש ממנו על פי פסק הדין ומאידך טובים מאוד הסיכויים לביטולו.

עוד טוען המבקש כי עסקת הקומבינציה שנכרתה עם פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ("חברת הבנייה") עלתה על שרטון ומתוך שלושה בניינים שהתחייבה חברת הבנייה להקים על המקרקעין נשוא הערר, נבנו עד כה שניים בלבד.

המבקש, בן ה – 68, מדגיש כי אם תדחה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין יאלץ למכור נכס דלא ניידי. מימוש הנכס בנסיבות אלה כרוך בנזק כלכלי כבד.

המבקש משליך את יהבו על שינוי מדיניות האכיפה של בית המשפט העליון בתחום דיני המס ומסתמך על ע"א 6351/12 אברהם קמחי נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז (ניתן ב - 25.11.12).

בפרשה זו התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של וועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג – 1963. בית המשפט העליון (כבוד השופט ח. מלצר) נעתר לבקשה בהסתמך על התיקון שערך המחוקק בסעיף 91 לחוק מס שבח (תיקון מספר 70):

"91א.המנהל רשאי, אם ראה סיבה מספקת לכך, לדחות את המועד לתשלום המס, כולו או מקצתו, לתקופה שימצא לנכון, ובלבד שהחייב במס ישלם על תקופת הדחיה הפרשי הצמדה וריבית".

בע"א 3703/12 פיננסטיק בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין (לא פורסם, 22.8.12) עיכב כבוד השופט דנציגר ביצוע פסק דין של ועדת הערר. נפסק בפרשה זו:

"לכאורה – ומבלי לקבוע מסמרות בטענות הצדדים לעניין מהותו של סעיף 91 כסעיף דיוני או מהותי או לעניין התחולה הרטרואקטיבית או הפרוספקטיבית של התיקון על ערעורים תלויים ועומדים בנוגע לשומות על עסקאות שקדמו לתאריך זה – נראה כי טענת המבקשת כי יש להחיל עליה את הוראות הסעיף בנוסחו טרם התיקון אינה נטולת יסוד, כפי שמציג אותה המשיב. מנגד, צודק המשיב בטענתו כי אף אם מחילים על המבקשת את הוראות סעיף 91 בנוסחו טרם התיקון, אין להתעלם מההוראה המחייבת את הנישום ליתן ערבות בנקאית או ערבות אחרת להנחת דעתו של המשיב בנוגע למס השנוי במחלוקת...

ענייננו בהתניית עיכוב ביצוע תשלום המס השנוי במחלוקת בהפקדת ערבות בנקאית או ערבות אחרת להבטחת תשלום המס ולא בהתניית עצם הגשת הערעור לבית משפט זה בהפקדת ערבות זו ודוק, קבלת פרשנותה של המבקשת בנקודה זו, לפיה יש לראות בפסק הדין בעניין יעקב הלכה שקובעת כי אין להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות, משמעותה ריקון סעיף 91 (בנוסחו טרם התיקון) מתוכן".

המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין ומפנה אל פסיקה שהתפתחה על יסוד העיקרון הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים"

בתשובתו לתגובת המדינה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עמד המבקש על ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון באחרונה בנושא עיכוב ביצוע פסקי דין בענייני מס. בתחום ספציפי זה מסתמנת הנטייה לעכב ביצוע החיוב הכספי המוטל על האזרח, על אף שמנגד לא נשקפת סכנה להשבת הכספים שהועברו לאוצר המדינה, אם יתקבל הערעור. ודוק, בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסקי דין שניתנו בתחום המיסים, לא קיים חשש להשבת המצב לקדמותו. מקובל עלינו כי המדינה הגובה את הסכומים שנפסקו לטובתה בפסקי הדין התלויים ועומדים בפני ערכאת הערעור, לא תתקשה להשיבם אם יתקבלו הערעורים. אילו היינו פוסקים על פי הגישה המקובלת במשפט האזרחי, היינו מסכלים מראש את עיכוב הביצוע של פסקי הדין בערעורים התלויים ועומדים בתחום המס, (אלא אם היינו מעניקים לסיכויי הערעור מעמד בכורה).

בעניין זה הפנה המשיב לפסק הדין בע"א 3703/12 פיננסטיק בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין (ניתן ב – 22.7.12 פורסם במאגרים). בית המשפט התייחס לתיקון מספר 70 לסעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג 1963, ("החוק") שהתקבל בתשע"א- 2011. סעיף 91 (ב1) הנושא כותרת "תשלום יתרת מס על פי שומה" מתווה את עיכוב הביצוע של פסקי דין שהתקבלו בועדות ערר:

"ניתנה החלטה של ועדת ערר לפי סעיף 89, ישולם סכום המס המגיע לפי ההחלטה בתוך 45 ימים מיום שניתנה, זולת אם קבע בית המשפט העליון אחרת "

הנה כי כן שונה לכאורה הסדר זה מההסדר שהיה קיים עד כה (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984), אולם השאלה אם התיקון חל רטרואקטיבית נותרה בעינה. בסופו של יום הגיע בית המשפט למסקנה כי התיקון מביא להרמוניה בתחום עיכוב ביצוע פסקי דין וכי ראוי להמשיך בקידום אחידות המדיניות הטבועה בתקנה 466: