המאם נ' אחמד מחמוד

פסק דין

לפניי תביעה כספית שבגדרה התובע עתר לחיובו של הנתבע בתשלום סך של 2,840 ₪.

כפי שנטען בכתב התביעה, התובע התקין בביתו של הנתבע מערכת של מצלמות אבטחה, אם כי הנתבע ראה לשלם אך 1,500, ₪ שהינו חלק מהתמורה המוסכמת , מכאן שהוא נותר חייב לתובע את סכום התביעה.

הנתבע מנגד, הודה כי התובע ביצע עבורו את העבודה הנטענת, גם ספק מצלמות וציוד נוסף. עם זאת, הנתבע הוסיף, שהוסכם על תשלום סך של 2,400 ₪, כאשר בפועל נותרה יתרה בסך של 900 ₪, שלא שולמה על-ידו. הנתבע הוסיף וטען, שסכום היתרה לא הועבר לתובע משום שהעבודה אותה ביצע התובע הייתה לקויה, גם הציוד שסופק לא עמד בדרישות התובע, גם לא בהסכמות שהתגבשו בין הצדדים עובר לתחילתה של העבודה.

אף שזו הייתה גרסתו של הנתבע שקיבלה ביטוי בכתב ההגנה, אם כי בדבריו בפניי הוא ראה להודות שחובו לתובע דווקא עומד על סך של 1,500 ₪ ( עמ' 2, 24), אולם גם סכום זה אין הוא מוכן לשלם מפאת העובדה שהעבודה שבוצעה ע"י התובע הייתה לקויה. הנתבע הוסיף שכל עוד התובע לא תיקן את הליקויים, גם לא החליף את המצלמות שהתקין באחרות יותר משוכללות, אין זה נכון לחייבו בתשלום היתרה.

אקדים ואומר, שאני מאמין לנתבע כי הוסכם עם התובע על ביצועה של העבודה תמורת תשלום בסך של 3,000 ₪, וכי הסכום הנתבע עולה על היתרה לאחר ניכוי הסכום ששולם בפועל. יתרה מכך, הסכום בו אוחז התובע לא הוכח כלל ועיקר, לבד מעדותו, הרי התובע לא התאמץ להציג ראיה או עדות שבכוחן לחזק את עמדתו. מכאן, שנכון לקבוע, על סמך הודאתו של הנתבע, כי האחרון חייב לתובע סך של 1,500 ₪, מעבר לסכום זהה ששולם בעבר.

הנתבע, כאמור, העלה טענות מטענות שונות לעניין הליקויים בציוד שסופק ובעבודה שבוצעה, אלא שטענות אלו לא הוכחו כלל ועיקר. ככלל הנטל בהוכחת טענות הגנה , שמטבען מקדמות את ענייננו של הנתבע, רובץ לפתחו של האחרון. שעה שטענות אלו הועלו בעלמא, מבלי שהובאה ראיה מקצועית שתלמד אודות אותם ליקויים, היקפם וגם עלות תיקונם, הרי דינן של טענות אלו דחייה.

הנתבע הוסיף וטען כי, הוסכם על אספקת מצלמות משוכללות, ואילו המצלמות שהותקנו בפועל הינן פשוטות ולא עומדות בהסכמות שהתגבשו בין הצדדים, בטרם החלה העבודה. גם טענה זו דינה דחייה. הנתבע לא הגיש ראיה כלשהיא, בהנחה שהנטען תואם לאמת, אודות ההפרש בין הציוד שהותקן לזה שהוזמן, שיתכן והיה נכון לנכותו מהחוב. מכאן, שגם טענה זו לא הוכחה כדבעי, ועל סמך הנטען, אין זה סביר גם לא הוגן להורות על הפחתה מסכום החוב המוכח.

לאור האמור לעיל, אני מקבל בזאת את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ₪.

בנסיבות, לא ראיתי לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות גם לא הפרשי הצמדה וריבית, משום ניסיונותיו של התובע להאדיר את היקפו של החוב.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"א, 14 יולי 2011, בהעדר הצדדים.