הלפרין נ' בוקאי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.8.12 בכביש אבן יהודה.

2. לטענת התובעת, רכבה נסעה בנתיב הימני בנסיעה ישרה לכיוון נתניה. לפתע, חש נהג רכב התובעת חבטה ברכבו. רכב הנתבע שנסע בנתיב השמאלי, סטה בפתאומיות לעבר נתיב נסיעת רכבת התובעת, פגע ברכבה וגרם לו לנזקים.

3. לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 נסעה עם רכבה בנתיב השמאלי בכביש אבן יהודה לכיוון נתניה. הנתבעת 1 נסעה בשיירת מכוניות עקב עומס תנועה שהיה בכביש. רכב התובעת נסע מימינה ולפתע הבחינה הנתבעת כי רכב התובעת נדחף לעבר נתיב נסיעתה ואז שמעה מכה בצידו הימני של הרכב.

דיון:

4. הנהג ברכב התובעת חזר בפני על גרסתו לפיה נסע באיטיות תוך עצירות בפקק תנועה. הנהג נסע בנתיב הימני ולפתע הבחין בתובעת שנסעה משמאלו סוטה לעבר נתיב נסיעתו, נעצרת ונוסעת. הנהג טען כי ניסה לברוח עם הרכב ימינה ללא הצלחה שכן הנתבעת המשיכה לסטות לעבר נתיב נסיעתו, עד שלבסוף נעצר והנתבעת פגעה ברכב. הנתבעת יצאה מהרכב הניחה את ידיה על ראשה ואמרה "אוי, לא יודעת מה קורה לראש שלי היום".

התובעת העידה כי רכבה נסע במסלול הימני בעוד הנתבעת נוסעת במסלול השמאלי. לפתע, החלה הנתבעת לסטות לעבר נתיב נסיעתם, הנהג נעצר אך הנתבעת פגעה ברכבם עם חלקו האחורי של רכבה. לאחר התאונה, אמרה הנתבעת "אוי אני לא יודעת מה קרה". התובעת העידה כי כאשר הבחינה בסטיית רכב הנתבעת למסלולם לא צפרו אך בלמו את הרכב.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה ישר בנתיב האמצעי בפקק תנועה. בשלב מסוים, חשה בחבטה ולכן נעצרה. הנתבעת טענה כי לא הבחינה ברכב התובעת קודם לכן שכן היה מאחוריה. הנתבעת הכחישה כי עברה לנתיב נסיעת רכב התובעת וטענה כי לא נגרם נזק לרכבה. הנתבעת הודתה כי אכן הניחה את ידיה על ראשה אך טענה שעשתה כן מאחר והיתה מופתעת לא מהטעם שהיתה אשמה בתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה

של התובעת ועדה וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנהג והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותו הנהג נתמכה בעדות התובעת לפיה הנתבעת היא שסטתה לעבר נתיב נסיעת רכבה. בנוסף, גם הנתבעת מודה כי הניחה את ידיה על ראשה והדבר משתלב עם עדות הנהג והתובעת לפיה הנתבעת הניחה את ידיה על ראשה וטענה בפניהם כי אינה יודעת מה קורה לראשה היום. סבורה אני כי תמונות הנזקים, גם הן עולות בקנה אחד עם גרסת התובעת והנהג ברכבה. העובדה כי לא נגרם נזק לרכב הנתבעת, אינו שולל את גרסת התובעת לפיה רכבה ברח ימינה על מנת למנוע הפגיעה ובכך יתכן והקטין את הנזק לרכב הנתבעת. גם העובדה כי בכביש היה פקק אינה מחזקת את גרסת הנתבעת לפיה לא היה לה צורך לעבור לנתיב השני, שכן אותו טעם עומד גם לטובת התובעת והנהג ברכבה, אשר היו מצויים באותו פקק עצמו. יתרה מכך, קיימת סתירה בין כתב ההגנה בו נכתב שהנתבעת הבחינה ברכב התובעת הנדחף לעבר נתיב נסיעתה טרם קרות התאונה, לבין עדותה בפני לפיה נסעה כשלפתע שמעה רעש מאחור ורק אז הבחינה כי ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב.

7. הואיל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת סטתה, יתכן שמבלי משים, לעבר נתיב נסיעתם של התובעת והנהג ברכבה, הרי שהיה על הנתבעת לשים לב ולבצע הסטייה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. לא מצאתי לנכון להטיל אשם תורם על התובעת. הנהג ברכב התובעת לא הספיק אומנם לצפצף אך נהג כנהג סביר בעת שניסה לברוח ימינה ולבלום על מנת למנוע את התאונה, אך ללא הועיל.

9. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,069 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 26.11.12, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ג, 04 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.