פסק דין
תחילתו של תיק זה הוא בתביעה בסדר דין מקוצר אשר הגישה התובעת, הלה הנדסה בנייה וייזום בע"מ (להלן – התובעת), נגד הנתבעת, לימור שפירא (להלן – הנתבעת) על סך של 117,499 ₪, עבור עבודות בנייה אותן ביצעה התובעת עבור הנתבעת.
התובעת היא חברה אשר עיסוקה בייזום והקמת פרויקטים בתחום הנדל"ן. במועדים הרלוונטיים, ביצעה התובעת את הרחבת היישוב כפר חנניה- פרויקט "מעלה חן" (להלן – הפרויקט).
הנתבעת רכשה מגרש בפרויקט (מגרש 98; להלן – המגרש) והתקשרה ביום 01.07.2005 עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות לפיתוח פנים מגרש (להלן – הסכם הפיתוח או - ההסכם) והסכם לביצוע עבודות תשתיות ציבוריות.
על פי גרסת התובעת, מאחר והנתבעת ביקשה להגביה את המגרש בשני מטרים, נדרשה בניית תמיכה בדמות מסלעות. לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 7.8 להסכם, על הנתבעת לשאת בעלות בניית המסלעות בסך של 81,565 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, סך של 117,499 ₪. על פי טענת התובעת, בניית המסלעות נעשתה על פי בקשת הנתבעת.
לנתבעת ניתנה רשות להתגונן והיא טוענת, כי רכשה את המגרש בהסתמך על הצהרת התובעת, כי המגרש והכביש יעמדו בקו אחד ודרישה זו היוותה בסיס להחלטתה להתקשר בהסכם. עוד לטענתה, היא שאלה באופן ספציפי על סעיף 7.8 להסכם והובטח לה, שלא מתוכננים הפרשי גבהים בין המגרשים לבין עצמם. עוד טוענת הנתבעת, כי היקף המסלעות שנבנו לא הוכח כדבעי על ידי התובעת וכי גם מטעם זה דין התובענה להידחות. לבסוף טוענת הנתבעת טענות קיזוז, היה והתובענה תתקבל.
דיון
לאחר שעיינתי בחומר הראיות, התרשמתי מחקירות המעורבים בדבר ושקלתי את טענות הצדדים בכתב, שוכנעתי, כי דין התובענה להידחות.
סעיף 7.8 להסכם הפיתוח קובע כדלהלן:
"במקרה שיהיו הפרשי גובה בין המגרש ו/או מגרשים סמוכים ו/או מגרשים שטוחים אחרים סמוכים ו/או במידה והדבר יתחייב על פי תוכניות הבניה שאושרו, תקים החברה עבור המשתכן מסלעות ו/או קירות תומכים מאבן לקט מקומית ו/או גדר, על פי שיקול דעתה ו/או תדאג למילוי קרקע בתחום המגרש עד להשגת הגובה הנדרש, הכל על חשבון המזמין בהתאם למחירים כדלקמן ...".
אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד בו נבנו המסלעות, אכן היו הפרשי גובה בין מגרש הנתבעת לבין המגרשים הסמוכים לה.
לכאורה, על פי לשון הסעיף, קיומם של הפרשים אלו, מצדיק את הקמת המסלעות על ידי התובעת ואת חיובה של הנתבעת בעלות הביצוע.
אף על פי כן שוכנעתי, כי לא כך הם פני הדברים, שכן יש לנהל משא ומתן ולקיים חיוב הנובע מחוזה בתום לב ושוכנעתי, כי לא ניתן לקבוע, כי שהתנהלות התובעת בעניין המסלעות נעשתה בתום לב.
בבואה לרכוש את המגרש ייחסה הנתבעת חשיבות מרובה להיותו של המגרש בקו אחד עם הכביש. מחומר הראיות עולה בבירור, כי דרישה זו הובהרה היטב לתובעת. הנתבעת הצהירה על כך בתצהיר עדותה הראשית (סעיפים 10-11) והאמור בו לא נסתר בחקירתה הנגדית.
עוד שוכנעתי, כי הנתבעת קיבלה הבטחה, שהמגרש יהיה בקו אחד עם הכביש. הנתבעת הצהירה על כך בתצהיר עדותה הראשית:
"12. ... במהלך ביקור בשטח אתר ההרחבה עם נציג התובעת טרם המשא ומתן לרכישת המגרש וכן במהלך המשא ומתן לרכישה, ביררתי היטב נושא זה, ונאמר לי מפורשות, כי מפלס המגרש אכן יהיה (פחות או יותר) בגובה מפלס הכביש.
...
14. גם במהלך המו"מ המשפטי בין הצדדים שנוהל מצידי ע"י אבי, עו"ד יגאל שפירא, נעשה בירור בנושא, ונתקבלו שוב אותן התשובות מהתובעת, שתאמו את צרכיי".
הנתבעת, אשר לוותה בעת ביצוע העסקה על ידי אביה, יגאל שפירא, עו"ד במקצועו, הייתה מודעת לסעיף 7.8 להסכם ועל כן ערכה בירור בעניין מול התובעת. לטענת הנתבעת, הובטח לה, כי לא יהיו הפרשי גובה המחייבים הוצאות נוספות על פי סעיף 7.8. שוכנעתי, כי יש לתת אמון בעדויותיהם של גב' שפירא ושל עו"ד יגאל שפירא, כי אכן כך היה.
הנתבעת הצהירה בתצהיר עדות ראשית, כי: